מדריך מעשי להקניית הרגלים

עיצוב התנהגות: איך אפשר לעצב ולקדם התנהגות רצויה? איך להקנות הרגלים? מה השלבים? מה זה דורש? כללי "עשה" ו"אל תעשה" להורים, לגננות ומחנכים.

מה היא ההתנהגות הרצויה?

שינוי והטמעה של התנהגות רצויה מחייב את ה"מבוגר האחראי" להגדיר את היעדים בצורה ברורה ואופרטיבית. עליו לדעת מה באמת הוא רוצה, ומה ייחשב בעיניו להצלחה. מה היא "התנהגות רצויה" בעיניו? כיצד היא מתבטאת הלכה למעשה?

דומה הדבר לנסיעה לעבר יעד מסוים: כשהיעד מדויק וברור - אנחנו יכולים לנווט אליו. לעיתים נוכל לבחור מסלול אחד מתוך כמה אפשרויות, ולעיתים נצטרך להסתדר עם מסלול אחד בלבד. מנגד, כשהיעד הוא רק "בערך", "על יד", "קרוב ל" - אנחנו קצת הולכים לאיבוד.

הקניית הרגלים והתנהגות רצויה מחייבת את המנהיג לדעת לאן מועדות פניו. זה נכון ביחס להורים בבית, וזה נכון גם ביחס לגננות, מורים או מדריכים. אלה שיעורי בית שכל מנהל או מנהיג נדרשים לעשות - כשלב ראשון בתהליך שהם רוצים להוביל.

הכינו שיעורי בית:

  • בררו כמה מוטיבציה יש לכם כעת: מה מצב המשאבים האישיים שלכם מבחינת זמן, כוחות פיזיים, פניות רגשית, נחישות ונכונות להתגייס למען ה"נסיעה" הזו? חשוב לזכור ולהזכיר לעצמנו, שכל שינוי מחייב מאמץ, התמדה ועקביות לאורך זמן. לכן חשוב שתצאו לדרך כשאתם במיטבכם. אם ברור לכם שכרגע אתם טרודים בנושא חשוב יותר, עמוסים במטלות דחופות שאינן סובלות דיחוי, מוצפים רגשית, וכ"ו, מוטב שתתחילו בתהליך במועד נוח יותר מבחינתכם.
  • בררו מה סף היכולות של הילד בהתאם לגילו ולרמת התפקוד שלו בפועל. זה יעזור לכם להגדיר יעדים מציאותיים וברי ביצוע. סביר להניח למשל, שילד בן שנתיים יתקשה להתמודד באופן עצמאי עם משימות כמו סידור חדר, התארגנות ליציאה מהבית או הכנות למקלחת. עם זאת, גם ילד בן שנתיים יכול להתחיל לרכוש הרגלים פשוטים ו"קטנים" לכאורה, כמו איסוף חלקים של משחק, הכנסת כריך לתיק אוכל, או הנחת בגדים מלוכלכים בסל הכביסה.
  • הכינו רשימה של כל הכישורים, ההתנהגויות וההרגלים שחשוב לכם להקנות ולטפח.
  • הגדירו לעצמכם גם את ההתנהגויות שמבחינתכם הן מחוץ לתחום, מה בסולם הערכים שלכם לא בא בחשבון?
  • קבעו סדר עדיפויות: דרגו את ההרגלים המועדפים על פי סדר החשיבות שאתם מייחסים לכל אחד מהם. איזה הרגל או התנהגות הכי חשוב לכם להקנות כרגע? ושמא תעדיפו להתחיל קודם בהכחדת התנהגות שמאד מפריעה? היה והילד רכש את ההרגל אותו הגדרתם כחשוב ביותר – מה ההרגל הבא שתרצו להקנות לו? מה בשלב זה פחות מפריע לכם, וסובל דיחוי מבחינתכם?
  • הגדירו בצורה קונקרטית וברורה כל שינוי שאתם מצפים לו. מה ההרגל הספציפי שאתם רוצים להקנות?, מה ייחשב בעיניכם כהתקדמות?, איך תדעו שהצלחתם?
  • סמנו "מדרגות" בתהליך, שלבי ביניים על קו רצף מהקל אל הכבד, תחנות בדרך אל ה"מטרה הגדולה".

גיבוש הסכם עם הילד:

אחרי שהנהג הגדיר וסימן את היעד - מתפקידו לעדכן ולגייס את שותפיו לדרך: הגיע הזמן לשתף את הילדים כמובן.

על המנהיג להבין שהילד רוצה וצריך לדעת "לאן מועדות פנינו". השינוי יחייב גם אותו לגייס מלאי של מוטיבציה, אנרגיות, משאבים פיזיים ורגשיים. הוא רוצה לדעת מה מצפים ממנו, מה "כללי המשחק", וכן - גם הוא רוצה לדעת "מה בעצם ייצא לי מזה?".

כאן תוכלו לקרוא על חשיבות תיאום הצפיות וגיבוש ה"הסכם החברתי" עם הילד, ועל מה חשוב להקפיד על מנת שההסכם ישיג את מטרתו.

מה עכשיו? איך עושים את זה?

לאחר הבהרת היעד הגענו לשלב המהותי בתהליך – הטמעת ההתנהגות הרצויה, הקנייה של הרגלים יעילים ו/או הכחדה של התנהגות בלתי רצויה.

מחקרים מלמדים שעל מנת לרכוש התנהגות חדשה אנחנו זקוקים לכמות של 21 - 14 חזרות על מנת להפנים ולשלוט בה.

צידה לדרך:

  • הציגו לילד את אותה "מטרה גדולה" ואת רצף השלבים שתכננתם. אפשרו לו לבחור את השלב ממנו הוא מעדיף להתחיל. בחירה חופשית תיתן לו הרגשה של שליטה במצב, ותתרום לנכונות שלו להתאמץ ולשתף פעולה איתכם.
  • הנחיות ספציפיות וקונקרטיות מסייעות לנו, וודאי גם לילד, להבין ולבצע את מה שמבקשים מאיתנו. אם למשל, בחרתם לקדם את יכולתו של הילד לשמור על סדר וארגון, הגדירו את המוקדים החשובים לכם. במה למשל יהיה לכם ולילד קל יותר להתחיל: בסידור כלי הכתיבה? משחקי קופסה? ספרים? בגדים?

אם למשל בחרתם לשפר את היכולת שלו לסדר משחקי הרכבה, הקפידו לציין מה נחשב בעיניכם למסודר, ואיזה פעולות על הילד לבצע: להימנע מערבוב או מפיזור החלקים בחלל? למיין המשחקים? להחזיר את המשחק למיכל או למקום קבוע?

  • דייקו את ההוראות והבקשות שלכם: ילדים רבים (וגם מבוגרים) מתקשים להבין את המשמעות המעשית של היגד כללי כמו "בואו לסדר" או "תביא את כל הדברים". הם זקוקים להנחיה ברורה שתתאר פעולה ספציפית כמו "אסוף בבקשה את כל הקלפים", או "שים בבקשה את הנעליים שלך במגירה".
  • החליטו אם צריך לתרגל כל מדרגה בנפרד, או שמא ניתן לתרגל מספר מדרגות בו זמנית: בשלב ראשון אפשר למשל לאתגר את הילד להוציא חלקים של משחקי הרכבה מתוך הסלסלה - מבלי לשפוך את כל החלקים על הארץ, כדי שהאיסוף יהא קל וקצר יותר. האם להערכתכם תוכלו לתרגל במקביל גם מיון והפרדה בין המשחקים השונים, או שמא זה גבר יותר מדי?
  • התאימו את המטלות ליכולות של הילד: עם ילדים בני 3 - 2 שנים אפשר למיין על פי סוגי משחקים (הרכבה, קלפים, פזלים, וכ"ו), ואילו עם ילדי גן חובה אפשר כבר להתאמן על הבחנה בין פזל לפזל, או בין משחק קלפים אחד למשנהו.
  • הדגימו והמחישו לילד את אופן הביצוע באופן חווייתי תוך שימוש במספר רב ככל האפשר של חושים. חזרו על ההדגמה כל זמן שהילד זקוק לה, ולוו אותה בהסבר ותיאור מילולי של הפעולה (זה טוב גם לפיתוח תפקודי שפה ודיבור ☺).
  • עודדו את הילד להיות ה"מורה" שלכם, "לעזור לכם" במהלך ההדגמה, ובמידת הצורך המשיכו להדריך אותו כיצד לבצע את הפעולה הנדרשת. אפשרו לו להתאמן ולתרגל כל שלב או מדרגה בנפרד.
  • היו ערניים, קשובים ונדיבים במנות עידוד: שבחו ופרגנו לילד על המוטיבציה, על הרצון להצליח, ועל המאמץ שהוא משקיע - ופחות לתוצר הסופי. השתדלו להתייחס ל"חצי הכוס המלאה".
  • היו סובלניים. כבדו מאד את הקצב האישי של הילד, ולפרק הזמן שהוא זקוק לו על מנת להפנים את המיומנות החדשה. זכרו שכולנו זקוקים ליותר עידוד ותמיכה דווקא במצבי שינוי ו/או בשעת משבר וקושי.
  • לאחר שהילד רכש את המיומנות פרגנו לו, ותנו לו זמן ליהנות מההישג. תארו את רצף התהליך שעשה על מנת לחזק את תחושת המסוגלות ואת הביטחון שלו בעצמו. אפשרו לו לבחור פעילות שהוא נהנה לעשות אותה איתכם, ו.. - כן: גם לכם מגיע פרגון. הרשו לעצמכם להיות גאים וליהנות מהתוצאות ☺.
  • הכינו מראש את הילד לקראת המעבר לשלב הבא. עודדו אותו להאמין בכוחותיו, והזכירו לו שמאמציו עזרו לו לרכוש את השלב הקודם. הבטיחו לו שגם הפעם תדריכו אותו, ותעזרו לו להתגבר על קשיים.  

היכונו למבחן רצינות:

כ"צוות מנהל" של הבית או של המסגרת החינוכית היכונו למבחן שיבדוק את כושרכם להתמודד עם ביטויי מחאה, לחץ, ביקורת, אדישות או התנגדות.

במקרים רבים תחילתו של שלב היישום מאתגרת את הילדים לבדוק עד כמה הכוונות שלנו רציניות, ועד כמה אנחנו החלטיים ועקביים. חלק ניכר מהילדים מסיק מסקנות על מידת הרצינות שלנו תוך כדי מעקב "חשאי" אחרי כל התגובות שלנו. מבלי שנרגיש הם "קולטים" וערניים למסרים המילוליים והבלתי מילוליים שאנחנו משדרים להם במודע ולא במודע. רבים מהילדים ימהרו לזהות כל "פירצה" כדי להעמיד אותנו בכמה וכמה מבחנים - בטרם יכירו בסמכותנו, וישלימו עם היותנו מנהלים רציניים.

ומה נדרש על מנת שנעבור את המבחן בהצלחה? נכון: מלאי של עקביות, נחישות והתמדה. זכרו שכמות העקביות, העקשנות והנחישות של המנהל חייבת להיות הרבה יותר גדולה מכמות העקביות, העקשנות והנחישות שמבטא הילד.

שורה תחתונה:

היו נאמנים לשאיפה שלכם להיטיב עם הילד בטווח הקצר ובטווח הארוך. הזכירו לעצמכם שבסופו של דבר, הרגלים יעילים יסייעו לו לרכוש עצמאות, ויאפשרו לו לפתח את יכולותיו ולהתמודד עם מצבי חיים שונים.

שלבו בתהליך חופן גמישות, מדי פעם הוסיפו קצת הומור. והקפידו על מלאי קבוע של אופטימיות, נחישות והתמדה.

במידת הצורך פנו לעזרה מקצועית שתסייע ותדריך אתכם באופן אישי.

מחזקת את ידיכם ומצרפת איחולי הצלחה

פרסומים נוספים:

המלצות לקוחות על כרמית אלון:
"התהליך שעברנו הפחית מאד את ההתנהגות שבגללה באנו להדרכה. למדנו איך להגיב וגם אם היא חוזרת זה כבר לא מה שהיה בעבר. למדנו איך להתמודד עם הקושי ולא להילחץ".
הורה לילד
הורה לילד

יצירת קשר

אני כאן כדי לסייע! תאמו פגישת תובנות עם כרמית אלון, ללא כל התחייבות מצידכם.