"כאשר רואים שתדמיתו העצמית של ילד משתפרת אפשר יהיה להבחין בשיפורים גדולים בהישגים שלו, וחשוב מכך, תראו ילד שמתחיל ליהנות מהחיים" (ויין דייר).
הסתגלות היא תהליך של התאקלמות, התרגלות למציאות זרה ובלתי מוכרת, שדורשת תפקוד שהולם את התנאים החדשים. תהליך ההסתגלות מלווה ברכישה, תרגול, למידה ויישום של פעולות, התנהגויות והרגלים חדשים, במקביל לגיוס משאבים רגשיים כמו מוטיבציה, סף תסכול, יכולת להתמודד עם מצבי קושי, לחץ או כישלון, דחיית סיפוק, וכ"ו.
מה יגרום לנו להסיק למשל שהילד הסתגל למעבר לגן הילדים החדש, התרגל לכיתה א' או נקלט במסגרת החדשה? איזה תנאים נחוצים לנו כדי להיקלט במקום עבודה שזה עתה התחלנו או להסתגל לשכונה חדשה? כיצד, אם בכלל, תחושת מסוגלות משפיעה על תהליך ההסתגלות שלנו?
נראה שתהליך הקליטה וההסתגלות למציאות חדשה מורכב ממספר שלבים המשפיעים ומושפעים זה מזה:
תחושת מסוגלות היא מידת היכולת שלנו לסמוך על עצמנו. כמה אמון וביטחון יש לנו ביחס ליכולת שלנו להתמודד, להצליח במטלה ולהתגבר על קשיים.
תחושת מסוגלות גבוהה מתבטאת בגישה חיובית ואופטימית לגבי עצמנו ולגבי החיים בכלל. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה בסיסית שאנחנו יכולים להצליח. אנחנו סומכים על עצמנו ועל היכולות שלנו. מוכנים להתאמץ, ומגייסים מלאי גדול של מוטיבציה על מנת להוכיח לעצמנו שאנחנו אכן מסוגלים. טעויות, כישלונות ומצבי קושי מאתגרים אותנו לשפר את התפקוד שלנו. אנחנו פתוחים לקבל עזרה מהסובבים אותנו, והמשוב החיצוני מהווה אתגר התפתחותי מועיל ומקדם. אנחנו מעודדים את עצמנו, ומתקדמים צעד אחר צעד על מנת להגיע ליעד בהצלחה.
תחושת מסוגלות ירודה מתבטאת בעמדה שלילית ביחס לעצמנו, וביחס לרמת היכולת שלנו. הנחת היסוד היא שהיכולות שלנו נמוכות יותר בהשוואה לאחרים ו/או ביחס למטלה. אנחנו מניחים מראש, שאין לנו כל סיכוי להצליח במשימה משום שהיא "קשה" מכדי שנוכל לעמוד בה.
סביר להניח שפיתחנו עמדה כזו ביחס לעצמנו על רקע אווירה ביקורתית וחוויות כישלון מצטברות, שגרמו לנו לתפוס את עצמנו כ"לא בסדר". איננו סומכים על עצמנו, ולכן אנחנו משוכנעים שניכשל. מכיוון שצברנו חוויות כישלון, אנחנו אומרים לעצמנו - "אם כך, מה הטעם להתאמץ, להשקיע או לבזבז כוחות? הרי במילא ניכשל ושוב נספוג ביקורת...".
כשזו התחזית אזי המוטיבציה שלנו פוחתת, ובמקרים רבים נגיב בהימנעות, התנגדות, דחיינות או אדישות, וכל אלה סוללים אכן את הדרך לכישלון ידוע מראש.
קו הרצף שעובר בין תחושת מסוגלות ירודה לבין תחושת מסוגלות מפותחת וגבוהה - תואם במידה רבה לקו הרצף שעובר בין קשיי הסתגלות בקוטב האחד, להסתגלות קלה בקוטב השני. במקביל, ישנו דמיון רב בין הסימנים שמאותתים על קושי בהסתגלות לבין הסימנים שעלולים לרמוז על תחושת מסוגלות ירודה, ומנגד, ישנו דמיון רב בין הסתגלות טובה לבין תחושת מסוגלות גבוהה.
ישנם יחסי גומלין והשפעות הדדיות בין יכולת ההסתגלות שלנו לבין תחושת המסוגלות שאנו מגבשים ביחס לעצמנו.
בסיכומו של דבר, נראה, שלא בכדי השורש של המילה "מסוגלות" זהה לשורש המילה "הסתגלות" - ס.ג.ל כי
תחושת מסוגלות גבוהה עשויה לסייע לתהליך ההסתגלות, ובמקביל, הסתגלות מוצלחת מחזקת את תחושת המסוגלות שלנו.
"למדתי להבין מה זה "רווח משני", והיום אני כבר נעשיתי מומחית לזה. אני בדיוק יודעת מתי הבן שלי מנסה להשיג ממני עוד קצת תשומת.. הוא יודע איך להפעיל אותי, אבל אני כבר לא ישר מתקפלת כמו בעבר כי זה גרם לו רק להמשיך בהתנהגות הזאת עוד יותר".