התואר שלי הוא גננת

גננת, אלי כדורי

גננת זה לב חם וחיבוק גדול שממתין לי בשער כל בוקר.

זה להתעקש שאתן לה חיוך רחב - כי זה לא עולה ביוקר.

גננת היא ממש כמו קוסמת - מסתכלת, ומיד היא רואה... -

אם עמוק בפנים, בתוך תוכי - טוב לי עכשיו, או שרע.

גננת אומרת תמיד שצריך זה את זה לכבד. ובמקום להרביץ - אפשר לדבר, להסביר -

אפילו שאבא אומר לי תמיד: "קיבלת מכה - אז תחזיר!".

גננת זה להקשיב בסבלנות, ולהחליט מי צובט, מי מושך או בועט..,

להעניש אם צריך, או לסלוח - כמו שעושה שופט.

גננת - תמיד יודעת הכל: איך קוראים לפרח, ומה עושה הנמלה.. -

היא חכמה, אני חושב - אפילו יותר מראש הממשלה.

גננת היא שער פתוח. היא אוקיינוס צבעים ומכחול,

ואני, כמו גוזל שיוצא מהקן, ומציץ בעולם הגדול.

"התואר שלי הוא גננת" (מחבר לא ידוע)

פעם אחת שאל אותי איש: "אישה, אישה, במה את עוסקת?"

ואני? חושבת, חושבת וחושבת. לא מצליחה לענות לו בצ'יק.

למה? ככה!

התואר שלי הוא גננת לפי המקורות.

אלא מה? יש לי עוד המון מקצועות. מה, אתן לא יודעות?

אם כך, עיינו באלה השורות:

אני יופי של פקידה ברישום חשבוניות,

אני גם "גוטמן", "פנדה", "גואש", "אצבעות"...

אני חרש עץ, משייף, מלטש, בונה בקוביות,

ולפעמים "מפקד" שנותן הוראות.

חכו נא, חכו. זה עוד לא הכל:

אני מדריך טבע ונוף בהמון טיולים: אקליפטוס, סביונים וסוגים של עלים,

לעיתים אני ילד משחק במים וחול.

אני בכל יום זמרת, ולפעמים שחקנית,

ואפילו עוסקת ב"ארגון אירועים": חנוכה, יום הולדת ולפעמים פורים,

ואם חס וחלילה נפצע "דרדס" - מיד אני אחות רחמנייה..

רואות אתן, לכן כה קשה לענות. כי אני אחת כזו שידה בכל..

חשבתי. הרהרתי כה וכה, ועניתי:

אני עוסקת ב - "לאהוב ילדים וילדות".