עיצוב התנהגות בקבוצה

מה הגננת או המורה יכולות לעשות כדי לקדם התנהגות חברתית רצויה בגן או בכיתה? תשעה כללים שיכולים לעזור לנו לקדם מיומנויות וכישורים חברתיים:

לגננת ולמורה, כמנהלות הקבוצה, ישנה השפעה מכרעת על האקלים החינוכי, על האווירה ועל היחסים החברתיים בגן ובכיתה.

הסגנון והתפיסה החינוכית, יחסן לסייעת, להורים ולשאר חברי הצוות, מידת הקשב הסובלנות, האמפתיה, ההתחשבות, הרגישות, התגובות המילוליות והבלתי מילוליות שלהן בשעת רוגע, ועוד יותר מכך בשעת קושי או קונפליקט - כל אלה ועוד משמשים מודל לחיקוי והפנמה.

מה עוד?

הנה 9 המלצות שעשויות לקדם התנהגות חברתית רצויה:

  1. מומלץ לגבש "הסכם חברתי" בין כל חברי הצוות לבין כל קבוצת הילדים בתחילת שנת הלימודים. "תקלות קטנות" כמו ילד שחיבל ביצירה של חבר, ילד ש"דחף לא בכוונה" או "חטף" – הם כולם סיבה טובה להתכנסות קבוצתית שבה יגובש ההסכם. ככל שנדחה את הבהרת "כללי המשחק" – ה"תקלות הקטנות" יהפכו להרגל לגיטימי, יחמירו עם הזמן, ויכבידו על ההתנהלות השוטפת בגן ובכיתה.
  2. לאחר גיבוש ההסכם יש להקפיד על יישומו באופן עקבי – מבלי להקל ראש בהפרת הכללים. אף שאכן, לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל, חשוב לזכור שהתעלמות חוזרת מהפרת ה"חוזה", ו/או מסר כפול לפיו לפעמים מתייחסים להפרה בכל הרצינות, ולפעמים "לא שמים לב", יוצרים בלבול וחוסר וודאות.
  3. במקביל להגדרת "כללי המשחק" חשוב לעודד הבחנה בין רגשות ומחשבות, לבין מעשים ופעולות. יש אשראי לביטוי חופשי של רגשות, מחשבות ורעיונות, אך האשראי והכבוד לכל קשת הרגשות, ולכל רעיון או מחשבה, אינם תקפים לכל מעשה, פעולה או התנהגות. מותר להרגיש כעס או קנאה למשל, מותר לדמיין תגובה תוקפנית כזו או אחרת כלפי מישהו, אך בפועל, אין אשראי לממש תגובה כזו הלכה למעשה.
  4. חשוב לספק לילדים אמצעי הבעה ופורקן לגיטימיים באופן עקבי ויזום, כמו פעילות ספורטיבית, צבעי ידיים, עיסת נייר, כיור עם פלסטלינה, חימר ובצק, משחק בארגז החול, משחק סוציו דרמטי וכ"ו. במהלך ההתנסויות חשוב להדגיש שכאן מותר לבטא תוקפנות: את החימר למשל, מותר לצבוט ולמעוך, בכדור מותר לבעוט, לכרית מותר לתת אגרופים, בחול מותר לחבוט, ואת הבלון מותר לחבק חזק - חזק. לכל אלה מותר להכאיב כי הם לא מרגישים כאב. ילדים, מבוגרים ובעלי חיים כן מרגישים כאב, ולכן להם אסור להכאיב.
  5. משוב וחיזוקים חיוביים להתנהגות רצויה ממחישים מה כן רצוי ומותר, ומגבירים את המוטיבציה של ילדים אחרים להתאמץ – כי כולם רוצים לקבל משוב חיובי. לפיכך, חשוב לעודד ולספר לכל הקבוצה על מעשים קונקרטיים שמצביעים על עזרה לזולת, חברות טובה, התחשבות, הקפדה על הכללים, וכ"ו.
  6. יש להעדיף חיזוק רגשי וחברתי על פני חיזוק חומרי. כך למשל, מחיאות כפיים לילד שהצליח לעזור לחבר, הקצאת מקום מרכזי ליצירה או למבנה שקבוצת ילדים הכינה בשיתוף פעולה, מתן זכות לבחור את הסיפור או המשחק לילד שהצליח לשלוט בעצמו.. – כל אלה אינם חיזוקים שכרוכים בהוצאה כספית כלשהי, אך הם מעוררים התרגשות גדולה, ומאתגרים את יתר הילדים לחקות את ההתנהגות הרצויה.
  7. רצוי ליזום שיחה ודיון קבוצתי בעקבות קונפליקט או בעיה שמוצגים בסיפור ו/או באירוע שהתרחש. שאלות פתוחות כמו – "מה לדעתכם הם יעשו?", "כיצד הם יפתרו את הבעייה?", "מה כדאי להם לעשות?" וכ"ו, עשויות לפתח סיעור מוחין מבורך. ההצעות והרעיונות השונים יכולים להרחיב את "ארגז הכלים" של הילדים, ולחדד את ההבנה שיש מגוון אפשרויות לגיטימיות לפתרון בעיות.
  8. במקרים של הפרת הכללים יש להימנע מתגובות שעלולות להתפרש על ידי הילדים כתוקפנות פיזית, מילולית ובלתי מילולית כמו איומים, צעקות, השפלה וכ"ו, אלא להדגים תגובות שמצביעות על יכולת לשלוט במצב, להתאפק, להכיל, לווסת ולנהל רגשות ותגובות.
  9. מחוות גופניות לילד שפוגע באחרים כמו ליטוף, חיבוק, אחיזה ביד, קשר עיין וכ"ו, אינם חיזוק להתנהגותו הבלתי רצויה, אלא אמצעי שעשוי להרגיע אותו, ולסייע לו לעצור את הפגיעה בזולת תוך חיזוק המודעות שלו לגבולות גופו.

פרסומים נוספים:

המלצות לקוחות על כרמית אלון:
"למדתי איך לעודד את הילדים שלי באמת וגם להפסיק כל הזמן לחפש מה לא בסדר במה שהם עושים. בגלל שגם עליהם הייתי כל הזמן מותחת ביקורת זה פגע בביטחון העצמי שלהם".
הורה לילד
הורה לילד

יצירת קשר

אני כאן כדי לסייע! תאמו פגישת תובנות עם כרמית אלון, ללא כל התחייבות מצידכם.