"חופש גדול, "צבע אדום", "מרחב מוגן" ומה שביניהם
מה נכון לומר לילדים בגיל הרך, וכיצד להסביר להם את המצב הביטחוני? מה יעזור להם להתגבר על חוסר הוודאות, ולהתמודד עם מציאות בלתי רצויה?
כולנו "צוק איתן"
"שגרת החירום" פקדה אותנו שוב בעיצומו של הקיץ בתזמון מאכזב עם החופשה של ילדינו ממסגרות החינוך.
למרבה הפלא, השמירה על שגרת היום - יום מסייעת לנו להתמודד גם עם המצב הביטחוני, וגם עם החופשה של הילדים. הפעולות השגרתיות, ההרגלים וסדר היום הידוע מראש, הדמויות הקבועות יחד עם הסביבה המוכרת נותנים לנו הרגשת ביטחון ושליטה במצב. המוכר, הידוע והוודאי הם שעוזרים לנו להרגיש יציבות, ולהתגבר על חוסר הוודאות.
מטבע הדברים מצבי לחץ וקושי, מעברים, שינויים ומצבי סיכון מגבירים רגשות אנושיים, כמו פחד, דאגה, עצבנות, מבוכה, בלבול, עצב, כעס, לחץ ומתח. כל אלה מסייעים לכולנו להיות דרוכים, ערניים וזהירים יותר. לפיכך, חשוב לתת מקום לרגשות הללו מבלי להתכחש או לשלול את קיומם.
זאת ועוד: עצם הדיבור על הרגשות המשותפים, והאשראי לבטא אותם בגלוי, מרגיעים ומחזקים את תחושת הביטחון. הסבר פשוט לפיו המבוגרים חווים כעת יותר מתח בגלל המצב הביטחוני (גורם חיצוני שאינו בשליטתנו), עשוי למזער רגשות אשמה ומסקנות מוטעות בקרב הילדים שמא הם "ילדים רעים", ושהמבוגרים מגיבים כך בגללם.
ילדים רבים עלולים להגיב לחוסר הוודאות הנלווה ל"שגרת החירום" גם בנסיגה להתנהגות או לשלב התפתחותי קודם כמו הרטבה, מציצת אצבע, חשש ממקום חשוך, חשש לישון או להישאר לבד בחדר, תלות והיצמדות להורה, תוקפנות, נסיגה בדיבור, אכילה מוגברת או נסיגה בתיאבון, בלבול, התנגדות ללכת או להישאר במסגרת החינוכית, וכ"ו. משחקים, פעילות ספורטיבית, סיפורים, מוזיקה ואמצעי יצירה שונים מסייעים מאד להפיג את המתח.
אז מה לומר לילדים בגיל הרך? איך להסביר להם את המצב?
- גלו הבנה ואפשרו לילד לבטא רגשות. שתפו אותו גם ברגשות שלכם: "אני מבין שאתה פוחד. זה בסדר לפחד והאמת, שגם אני קצת פוחד". אל תפסלו את הרגשות שהילד חווה ואל תזלזלו בהם. הימנעו מתגובות כמו "למה אתה מפחד, זה כלום, לא צריך לבכות / לפחד", וכ"ו.
- הבהירו לילד שאתם עושים כל שניתן כדי לשמור עליו, לעזור ולהגן על שלומו. הזכירו לו אנשים נוספים ששומרים עליו כמו משפחה מורחבת, מורים וגננות, מטפלים ומדריכים וכן כוחות הביטחון – שוטרים, חיילים, כיפת ברזל, אזעקה, מרחב מוגן, וכ"ו.
- יש להניח שמרבית הילדים נחשפו למידע על ידי שיחות של מבוגרים, חברים ואמצעי תקשורת שונים. רבים מהם אף קיבלו הסבר בקייטנות ובמסגרות השונות. בדקו מה הילד יודע, מה באמת קלט, וכיצד הוא מבין את המצב. ילדים רבים נוטים להשלים את המידע שחסר להם בעזרת דמיון עשיר. חשוב לוודא שהילד מבין את המצב על סמך עובדות ומידע נכון. עזרו לו להבחין בין דמיון לבין המציאות הממשית.
- תנו לילד מידע אמיתי וענייני על מה שקורה במציאות - בהתאם לגילו. אפשר לומר למשל ש"כרגע יש מלחמה בין מדינת ישראל לבין השכנים שלה, ובגלל זה אנחנו לפעמים שומעים בומים ופיצוצים". בתשובה לשאלה "למה", אפשר לומר בקיצור ש"שכנים של מדינת ישראל רבו איתנו, והם כועסים עלינו", או ש"שכנים של מדינת ישראל עושים איתנו ברוגז".
- קחו נשימה, ואפשרו לילד לשאול שאלות. תנו לו תשובות ממוקדות וקצרות.
- תארו את האמת אך לא את כל האמת: הקפידו על חשיפה מבוקרת לשידורי הרדיו והטלוויזיה, ובמקביל הימנעו מלהעמיס על הילד עודף פרטים או אירועים חדשותיים שאינם רלוונטיים לגילו ו/או לאזור המגורים שלו. שימו לב לאיתותים שלו באשר למידע שהוא זקוק לו מבחינת הפירוט והמינון. אם הוא לא גילה עניין ושאל - מוטב להימנע מלחשוף אותו למידע שעלול להכביד עליו מבחינה רגשית, כמו אובדן, אנשים / ילדים פצועים, וכ"ו.
- הסבירו לילד שהאזעקה וה"צבע אדום" הם סימן מוסכם על מנת שניכנס בזריזות למרחב מוגן שנועד לעזור ולשמור עלינו: "האזעקה אומרת לנו שכרגע ירו טיל לכיוון העיר שלנו, ובגלל שזה יכול להיות מסוכן - כולנו חייבים להיכנס מהר למרחב מוגן שישמור עלינו. כששומעים אזעקה / צבע אדום צריך לרוץ מהר לממ"ד, ולחכות שם עד שנגיד שאפשר לצאת" (כאן תמצאו סרטי הסברה לילדים).
- הימנעו מלהסתיר, לשמור בסוד, ליפות או לסלף את המציאות כמו לומר לילד שהאזעקה היא זיקוקין, רעש סתמי או מוזיקה חולפת.
- רבים מהילדים חוזרים שוב ושוב על אותן שאלות על מנת להבין ולקבל יותר ביטחון, בעוד שלמבוגרים רבים נדמה שדי בהסבר חד פעמי. דווקא במצבים של חוסר וודאות טבעי שהם יחזרו וישאלו שוב ושוב את אותה שאלה, שהרי, גם הם מרגישים שהמצב לא יציב, והוא יכול להשתנות בכל רגע. הם רוצים לדעת שהתשובה שקיבלו בבקר עדיין תקפה גם בערב, וגם ביום שלמחרת. לפיכך, נסו לענות על השאלות החוזרות בסבלנות, ובמידת האפשר עודדו את הילד להיזכר בתשובות שכבר קיבל מכם בעבר.
- קחו פיקוד על המצב ושדרו אופטימיות. חשוב שהמסר של המבוגרים יחזק את הילד ויבהיר לו שיחד נתגבר על הקשיים, שאנחנו סומכים על כוחות הביטחון, וששגרת החירום היא מצב זמני. אפשר ואף מומלץ להוסיף קטעי הומור וכן, נכון גם לשתף את הילד במצבים דומים מהעבר אשר בסופו של דבר הסתיימו בצורה טובה.
ועוד כמה טיפים למרחב המוגן:
- תנו מענה לצרכים הראשוניים: השרו חום, ביטחון ואווירה רגועה ככל הניתן. אפשרו לילד להיצמד אליכם באופן פיזי. קשר אישי וקרוב הוא גורם מרפא בעיקר בעיתות לחץ.
- שחקו במרחב המוגן גם כשאין אזעקה על מנת שהמקום יהיה מוכר לילד ויזכיר לו חוויות טובות. הציעו לו לצייר את "המרחב המוגן שלי", ולהמציא עליו סיפור + הצגה.
- רבים מהילדים בגיל הרך מתקשים לעצור בבת אחת את הפעילות בפרט אלה שמתקשים להתמודד עם חוקים והוראות חיצוניות, הגם שתפיסת הזמן בשלב זה עדיין אינה בשלה דיה. לפיכך מומלץ לתרגל איתם משימות מכוונות, משחקים ופעילויות שגרתיות שדורשים עצירה מידית, וכניסה זריזה למרחב המוגן, בעזרת סימנים מוסכמים כמו – צלצול פעמון, מחיאת כף, נקישה בלשון, תיפוף, וכ"ו.
- השאירו במרחב המוגן ערכת יצירה קבועה לצורך הבעה ופורקן, סוג של "עזרה ראשונה" להרגעה ותעסוקה, כמו: דפים, צבעים, טושים, מדבקות, שדכן, מספריים, דבק, דפי תמונות לצביעה, חוברות בוקי, ספרים, דיסקים עם שירים ומוזיקה להפעלה, בצק ופלסטלינה לכיור, בלונים, כדור קטן למעיכה בידיים, בובות, וכ"ו.
- וכן. במקרה הצורך הרשו לעצמכם להיעזר בסובבים אתכם, לפנות למרכזי סיוע בקהילה, ולהיוועץ באנשי מקצוע כשאתם או הילד חווים מצוקה או חרדה מתמשכת.
