כניסת הילד לגן ילדים חדש

כניסה לגן חדש היא אתגר התפתחותי שמחייב את הילד להסתגל ל"הרעה בתנאים" החדשים כמו גננת, "שותפים", סביבה לימודית, סדר יום, נהלים והוראות חיצוניות

ילדים נולדים עם דחף טבעי להתקדם בסולם ההתפתחות.

כשהתינוק בָּשֵׁל לזחילה, עמידה, הליכה, ריצה או טיפוס – הוא יזחל, ילך, יטפס וירוץ שוב ושוב. הוא לא יהסס לקום ולנסות פעם ועוד פעם - עד שיצליח להתמודד עם האתגר ההתפתחותי, וזאת על אף הנפילות, המכשולים שבדרך, ה"מכות" שיספוג והאזהרות שישמע. יתרה מכך: הדחף להתנסות ולהתקדם בסולם ההתפתחות מתניע אותו להסתגל גם ל"הרעה בתנאים" על מנת לצלוח את המשימה:

כל שלב בסולם ההתפתחות מציב בפני הילד אתגר התפתחותי חדש:

ההתמודדות עם האתגר מחייבת את הילד "להיגמל" או להיפרד מהרגל קודם, ובה בעת עליו "למתוח שריר" על מנת לרכוש מיומנות מפותחת יותר. כך למשל, במעבר משלב ההאכלה על ידי מבוגר לאכילה משותפת ליד שולחן, עליו להיגמל מישיבה בזרועות המבוגר, ובמקביל, עליו לרכוש הרגלים חדשים כמו אכילה מעל הצלחת ושימוש בסכו"ם.

בדומה לשלבים האחרים גם המעבר לגן ילדים חדש או הכניסה לכיתה א דורשים מהילד להסתגל ל"הרעה בתנאים": עליו להתרחק מסביבתו המוכרת, ולהיפרד מהדמות המגוננת על מנת שיוכל לרכוש ידע ומיומנויות חדשות תוך כדי שיתוף פעולה עם דמות סמכותית חדשה. עליו להסתגל לנהלים ולהוראות חיצוניות, לסדר יום מובנה, להכיר את ה"שותפים" החדשים, לבלות ולחלוק איתם את המרחב החדש.

על פניו, יכולנו לומר שה"הרעה בתנאים" מיותרת או אכזרית מדי לילד קטן, ועם זאת, בואו נודה על האמת: כמה מאיתנו מוכנים להתאמץ, לצאת מאזור הנוחות ו"למתוח שריר" גם כשאין "הרעה בתנאים"? למרבה הפלא, דווקא התסכול הוא זה שמניע ומאתגר אותנו "למתוח שריר", ולהפיק מעצמנו את המיטב. כל התנסות היא הזדמנות ללמידה תוך ניסוי וטעייה, אשר, בסופו של דבר, מקדמת את תפקודו של הילד ומסייעת לו להפיק לקחים, לרכוש ידע, מיומנויות וכישורי חיים חדשים. כל אלה נוטעים בילד ביטחון ותחושת מסוגלות, ומנגד, חשיפה מצומצמת להתנסויות עלולה להנמיך את תפקודו ולפתח פערים בינו לבין קבוצת השווים.

יש להקפיד ולהתאים את האתגר לסף היכולת של הילד:

אם נדמה את שלבי ההתפתחות לסולם או לגרם מדרגות, אזי עלינו לאתגר את הילד לעלות אל המדרגה העוקבת, ולא לדלג 3 מדרגות קדימה. כך למשל, אם הילד כבר למד לשבת אזי השלב הבא הוא עמידה, ורק אחר כך הליכה, ריצה וקפיצה. בדומה לכך, לא נרוץ ללמד אותו לזהות או לכתוב אותיות לפני שלמד לזהות ולצייר מלבן, ריבוע או משולש.

הגנה על בריאותו הפיזית והרגשית של הילד:

אחד התפקידים המרכזיים של ההורים הוא לספק את צרכיו הבסיסיים של הילד ולהגן עליו. מרבית ההורים שואפים לגדל ילד בריא בגופו ובנפשו, ולכן הם עושים כל שביכולתם על מנת למזער חשיפה למצבי לחץ וסיכון שעלולים לפגוע בו ו/או ברווחה הרגשית שלו.

איך כל זה קשור למעבר של הילד לגן ילדים חדש? מדוע הורים כל כך חוששים מכניסת הילד לגן הילדים או לכיתה א? מה הגורם למתח והחשש שלנו מפני המעבר למסגרת חינוכית חדשה?

המתח בין הדחף של הילד להתפתח לבין הצורך שלו להיות מוגן:

במרבית המקרים קל לנו להבחין בין התנסות מזיקה ופוגעת, לבין התנסות מהנה, מצמיחה ומקדמת. כך למשל, לכולנו ברור שלא נאפשר לילד לרוץ לכביש, לשחק במכשירי חשמל או לטפס אל החלון.

אך מה עם מקרי הביניים? איזו תגובה עשויה לתרום לילד לטווח הארוך? מה למשל, אנחנו עושים כשהילד שלנו מקבל מכה מכדור שחבר מסר לו, או נופל מאופניים שזה עתה למד לרכוב עליהם? מה אנחנו עושים כשמישהו מתקיל אותו בשאלה "קשה", כשהוא מפסיד במשחק או מתבקש לחלוק את החטיף שלו עם חבר שלידו?

האם נמהר "להציל" ולנחם אותו על מנת שחלילה לא יחווה קושי? האם נחכה בסבלנות עד שילמד, יפיק לקחים וימצא את הפתרונות בכוחות עצמו? האם ננחה אותו צעד אחר צעד וניתן לו כלים מעשיים?

דוגמאות אלה ממחישות את הקונפליקט בין ההבנה שיש לתת מקום לדחף הטבעי של הילד לעבור משלב לשלב בסולם ההתפתחותי, לבין הצורך האוטומטי שלנו לשמור ולהגן עליו, לחסוך ממנו התנסות בחוויות כמו כאב, סבל, תסכול, הפסד, אכזבה, כישלון וקושי.

נראה שהקונפליקט הזה מעסיק אותנו יותר במצבים בהם הילד נדרש להתמודד עם אתגרים חדשים, כמו כניסה למסגרת לימודים חדשה, הולדת אח, שינוי מקום מגורים, וכ"ו.

אז מה עושים? האם אפשר "גם וגם"?

וודאי שאפשר "גם וגם"!

מחובתנו לאתגר את הילד, לאפשר לו להתנסות ולמצות את כל היכולות שלו, ובו בזמן, גם להגן עליו, לדאוג לשלומו ולרווחה הרגשית שלו. איך עושים את זה?

מילת המפתח היא מודעות.

מדוע מודעות? משום שהמודעות הזו מסייעת לנו לעשות הפרדה בינינו לבין הילד, להבחין בין הצרכים, הרגשות, היכולות, הנטיות והחולשות האישיות שלו, לבין היכולות, הקשיים, הרגשות, המגבלות והמטענים האישיים שלנו. הבחנה כזו עוזרת לנו לתכנן תגובה שקולה, מושכלת ואחראית, שמעוגנת במסר מקדם ומועיל לטווח הארוך, במקום תגובה רגשית ו"אוטומטית" שמקורה בחסמים האישיים שלנו.

שורה תחתונה: עלינו להיות מודעים למסרים הגלויים והסמויים, המילוליים והבלתי מילוליים שאנחנו משדרים לילד.

קראו כאן על מסרים שמקדמים את ההסתגלות למסגרת חדשה.

פרסומים נוספים:

המלצות לקוחות על כרמית אלון:
"כרמית אלון, אדם מיוחד במינו. הגעתי אליה בתחילה עם בתי הבכורה לאחר שהבנו שהיא צריכה הוראה מתקנת בתחום המתמטי, בדגש על הבנה של מושגים, ראינו כי טוב וכי בתנו מתחילה לצמצם פערים, והתכבדתי להכיר לה את בתי השנייה שהייתה זקוקה להוראה מתקנת בשפה. ילדי שמחים כ"כ להגיע אל כרמית, היא מאבחנת בדייקנות רבה ומאתרת את הקשיים. בשל כובעיה הנוספים דרך הטיפול שלה תומכת, מעודדת ויעילה – יש תוצאות. כיאה לאישה רצינית, כרמית לא שוכחת אותנו ההורים וגם אני כאמא מקבלת ממנה עידוד והכוונה – לה אנו כה זקוקים". (דירוג: 5 מתוך 5).
אלינור
אלינור

יצירת קשר

אני כאן כדי לסייע! תאמו פגישת תובנות עם כרמית אלון, ללא כל התחייבות מצידכם.