אדם בחייו - אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל,
ואין לו עת - שתהיה לו עת לכל חפץ.
קהלת לא צדק כשאמר כך.
אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת.
אדם בחייו אין לו זמן.
כשהוא מאבד - הוא מחפש, כשהוא מוצא - הוא שוכח,
כשהוא שוכח - הוא אוהב, וכשהוא אוהב - הוא מתחיל לשכוח.
יכולת ניהול זמן עשויה לרמוז על השקפת עולמו של היחיד, על מערך היחסים שלו עם הסובבים אותו, ועל יכולתו לנהל את עצמו.
רבים מאיתנו מתקשים לקחת "בעלות" על הזמן למרות מרכזיותו בחיינו, ובחיי אורגניזמים אחרים. תלונות והיגדים כמו "אין לי זמן", "אני לא עומד בקצב", "הזמן יעשה את שלו", "מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן", "הלוואי והיה לי יותר זמן", "חבל על הזמן", וכ"ו - משקפים גם את תפיסתו הסובייקטיבית של הדובר - ביחס לממד הזמן.
מיפוי הערכים האישיים של המתאמן, זיהוי חזונו האישי, בירור השאיפות והמטרות שברצונו לממש הם שלב הפתיחה של כל תהליך אימון. מיפוי זה מבהיר למתאמן מה חשוב לו בחייו - במטרה להניע אותו לפעולה יזומה, לפנות מקום, להקדיש זמן ולהקצות כוחות לדברים שבאמת חשובים לו.
זיהוי הנחות היסוד, שהן חלק מ"ספר החוקים האישי" של היחיד, יחד עם זיהוי הקולות של חסמי השינוי - שמונעים תנועה והתקדמות בטענה ש"אין לי זמן", במקביל לחקר הטיעונים אודות מגבלות הזמן, עשויים לחשוף את הגורמים שמפעילים אותו, כמו אמונות, הנחות יסוד, חוויות מהעבר, וכ"ו.
בירור זה כולל מיפוי של "עוגת חיי" - כיצד היחיד מחלק את זמנו, וכמה זמן הוא מקדיש לעיסוקיו השונים. לאחר מיפוי המצב המצוי, המתאמן מוזמן להציג גם את המצב הרצוי מבחינתו, במטרה לממש את המטרה המרכזית של תהליך האימון האישי, והיא - צמצום הפער בין הרצוי למצוי.
בשלב בירור העמדות של המתאמן ביחס לנושא הזמן נגלה לא פעם, שאת העיסוקים ה"חשובים" בעיניו הוא מוסיף ל"עוגת חיי" הרצויה, בעוד ש"עוגת חיי" המצויה כוללת עיסוקים דחופים - אך לא בהכרח חשובים. זאת ועוד: במקרים רבים נגלה ש"חסמי השינוי" הם גם אלה שמדובבים את המתאמן להקדיש את מרבית זמנו לעיסוקים הדחופים.
חשוב מזמן יוזמה ופעולה פרו - אקטיבית (nice to have), מעצים את המודעות, מייצר אנרגיה, מרחיב את אפשרויות הבחירה, ונותן משמעות לחיים.
דחוף משקף גירוי שמחייב תגובה ר - אקטיבית (must to have), משתלט על חיי האדם, גוזל זמן יקר, ומצמצם את האנרגיה לנושאים החשובים.
ההבחנה בין הנושאים והיעדים החשובים לנו בחיים, ובמערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו, לבין הנושאים הדחופים שמתרחשים בחיינו, עשויה להמריץ אותנו ליזום ולפנות זמן לדברים החשובים לנו.
אנשים פרגמטיים ממעטים לעסוק בבעיות - אלא עוסקים בזיהוי וחיפוש הזדמנויות, מתוך הנחה, שדברים חשובים יזומים מניבים תוצאות. מנגד, אנשים עם נטייה כפייתית ממלאים את חייהם בעיסוק בנושאים דחופים - אך לא בהכרח חשובים. עיסוק יתר בנושאים הדחופים מגביר את הנטייה לדחות ו/או להגביל את מימוש הנושאים החשובים.
עיין בתרשים שקבלת ובדוק מאיזה מקום אתה פועל, וכיצד אתה מחלק את הזמן שעומד לרשותך: כמה זמן אתה מקדיש לדברים החשובים, וכמה זמן אתה מקדיש לדברים הדחופים? אם היתרה חיובית - במה תרצה למלא אותה? אם היתרה שלילית - מה אתה מסיק מכך? מה תוכל ו/או תרצה לצמצם?
פעולות לדוגמא: שנת לילה + שנת צהרים, ארוחות, מקלחת, לבוש, טיפוח עצמי, עבודה, לימודים, קניות, עבודות בית, משפחה, יחסים עם בני הזוג, ילדים, משפחה מורחבת, אירוח, ביקורים, קשרים חברתיים, תרומה לקהילה, תחביבים, שעות פנאי, ספורט, טלוויזיה...
"למדתי להבין מה זה "רווח משני", והיום אני כבר נעשיתי מומחית לזה. אני בדיוק יודעת מתי הבן שלי מנסה להשיג ממני עוד קצת תשומת.. הוא יודע איך להפעיל אותי, אבל אני כבר לא ישר מתקפלת כמו בעבר כי זה גרם לו רק להמשיך בהתנהגות הזאת עוד יותר".
