על הקשבה / קארל רוג'רס

כאשר אני מבקש ממך להקשיב לי, ואתה מתחיל לייעץ לי - לא את שביקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב, ואתה מנסה להשיב איך צריך להרגיש ומדוע -

אתה ברגשותיי רק פוגע.

כאשר אני מבקש אותך להקשיב לי, ואתה מרגיש שעליך לפתור בעייתי -

אתה מאכזב אותי - אפילו שזה נשמע לא הגיוני.

הקשב! כל שביקשתיך הוא להקשיב.

לא לפעול, לא לדבר. רק לשמוע. בלי להגיב.

אני יכול לדאוג לעצמי. אינני חסר ישע. אולי חסר ניסיון והססני,

אולם, כשאתה מקבל כעובדה פשוטה שאני מרגיש מה שאני מרגיש

אפילו זה לא הגיוני, אז אין בי צורך לשכנע אותך.

אני מתפנה להבין את המתרחש בנפשי, מוצא בעצמי את התשובות מתוכי.

אז צצות מאליהן התשובות – ברורות ונהירות, ואינני זקוק כלל לעצות.

כי אני  -  אני.

גם רגשות לא הגיוניים הופכים למשמעותיים כשמבינים את שהם טומנים,

ואת המקור ממנו הם נובעים.

יתכן, שלכן תפילות עוזרות לאנשים. משום שאלוהים מחריש. אינו מייעץ, אינו מארגן.

הוא רק מקשיב, ונותן לך לחשוב לבד על הדברים.

לכן, אנא, רק הקשב.

אם תרצה לדבר – בקש, חכה רגע לתורך, ואז אני אקשיב  לך.

לחץ כאן לקריאה על אומנות ההקשבה