"כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן", רוברט פולגום.

כל מה שאני באמת צריך לדעת לגבי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג -

למדתי בגן הילדים.

החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן.

אלה הדברים שלמדתי:

שתפו את החברים בכל. שחקו בצורה הוגנת.

אל תכו אנשים. החזירו את הדברים למקומם.

סדרו את הבלגן שלכם. אל תיקחו דברים שאינם שלכם.

אמרו סליחה אם פגעתם במישהו.

רחצו ידיים לפני האוכל. הורידו את המים בשירותים.

עוגיות פריכות וחלב קר יעשו לכם טוב.

הקפידו לחיות חיים מאוזנים:

ללמוד קצת, לחשוב קצת, לצייר, לשיר, לרקוד, לשחק ולעבוד כל יום קצת.

שכבו לנוח כל יום בצהריים.

בצאתכם לעולם, היזהרו ממכוניות, החזיקו ידיים והישארו יחד.

היו מודעים לדברים הנפלאים.

זכרו את הזרע הקטן על מצע הכותנה: השורשים מעמיקים, הצמח גדל מעלה,

ואיש אינו יודע בדיוק כיצד או מדוע - אבל כולנו כאלה.

דגי זהב, אוגרים ועכברים לבנים, ואפילו הזרע הקטן בצלוחית – כולם מתים. כך גם אנחנו.

ואז, זכרו את ספרי הילדים, את אחת המילים הראשונות שלמדתם:

המילה הגדולה מכולן – להסתכל.

כל שעליכם לדעת נמצא איפה שהוא ברשימה הזאת.

כללי הברזל, אהבה, היגיינה בסיסית, אקולוגיה, פוליטיקה, שוויון וחיים שפויים.

קחו כל אחד מהפריטים האלה, והרחיבו אותו למונחים מתוחכמים של מבוגרים,

ישמו אותו על חיי המשפחה שלכם, בעבודה, בממשלה או בעולם,

ותראו שהכל עדיין נכון וברור ויציב.

שערו בנפשכם איזה עולם טוב יותר יכול היה להיות אילו כולנו, העולם כולו,

היינו מקבלים עוגיות וחלב כל יום אחר הצהריים, ואז נשכבים לנוח, עם השמיכות שלנו.

אילו לכל הממשלות הייתה מדיניות בסיסית להחזיר תמיד את הדברים למקום,

ולסדר את הבלגן שלהן.

וזה עדיין נכון, ולא משנה בני כמה אתם:

בצאתכם לעולם, כדאי להחזיק ידיים ולהישאר יחד.