רק ילדים, עמוס אלנבוגן

העפיפון (מחבר לא ידוע)

"לעיתים אני מביט על ילדים כאילו היו עפיפונים.

אתה מעביר ימים ארוכים בניסיון להרים אותם מעל פני הקרקע,

אתה רץ ומתרוצץ איתם עד ששניכם חסרי נשימה.

הם נופלים לארץ - אתה מאריך ומאזן להם את הזנב.

הם מתנגשים בגג - אתה אתה תולש ומחזיר אותם משם.

אתה מלטף ומנחם, מנחה ומלמד. אתה צופה בהם נישאים ומובלים על ידי הרוח,

ומבטיח להם שיום יבוא - והם יעופו.

בסופו של דבר הם באוויר, מנווטים את דרכם.

עתה הם זקוקים לחוט ארוך יותר,

ואכן, אתה משחרר עוד חוט,

ועם כל סיבוב של הסליל - משתחרר לו העצב יחד עם השמחה.

העפיפון נעשה רחוק יותר ויותר, ואיכשהו, אתה יודע,

שלא יארך היום, והייצור היפהפה הזה ינתק את החוט

וימריא למקום אליו הוא אמור להמריא. חופשי ו... - עצמאי.

רק אז אתה יודע שעשית את עבודתך נאמנה.

רק ילדים, עמוס אלנבוגן

רק ילדים יכולים לצחוק, לכעוס, לבכות, לחבק, לריב, להשלים ולהתעודד –  

והכל תוך חמש דקות.

רק ילדים יכולים לגרום לך להתגעגע בשישבת ליום ראשון –

אפילו שאתה יודע מה מחכה לך בעבודה

רק ילדים גורמים לך להוציא מהגרון קולות, רעשים וצלילים

שבסיטואציה אחרת היו מביאים אותך לאשפוז.

רק ילדים יכולים לחיות חודש שלם על במבה – ועוד לדרוש תוספת.

רק ילדים יכולים להכריז על פרוץ מלחמת העולם הראשונה

כשמנסים להכניס אותם לאמבטיה, 

ועל פרוץ מלחמת העולם השנייה כשמנסים להוציא אותם משם.

רק ילדים יכולים לרצות כל כך חזק משהו - שאפילו הם לא יודעים מהו.
רק ילדים יכולים לצייר עיגול, 

ולספר לך שבציור רואים את המכשפה נלחמת בדרקון שעף בתוך היער השחור.

רק ילדים רוצים להיות עשירים - כדי שיהיה כסף לממתקים.

רק ילדים  יכולים לבקר ב"בית חלומותיי", לקפוץ לבניאס,

לקרוע את הלונה פארק, לאכול בבורגר, לשכור סירה בירקון, 

ובסוף היום לבכות שלא הסכמת לקנות להם ארטיק.

רק ילדים כל כך רוצים להיות גדולים.

רק ילדים יכולים לגרום לכם להתנהג באופן ילדותי – ולהרגיש נפלא עם זה.

רק ילדים מסתדרים ביניהם נפלא  - עד שאתם מפריעים.

רק ילדים מחכים חודשיים ליומולדת.

סופרים את הימים, חולמים על המתנות, לא נרדמים מרוב התרגשות בלילה שלפני

ובסוף מבלים את המסיבה עצמה בלבכות ולשבת לכם על הברכיים.

רק ילדים רוצים לעשות הכל לבד -  חוץ מלהיות לבד!!