כיצד בודקים את רמת התפקוד של הילד בגיל הרך?

מה מפריע לילדים האלה להתקדם "כמו כולם"?‍

הגורמים לקשיים ולפערים בתפקודו של הילד יכולים להיות תוצאה של תפקוד ירוד באחד מ - 4 תחומי התפתחות או בכמה תחומים בו זמנית. עם זאת, חשוב לזכור שבין התחומים קיימים יחסי גומלין ונקודות מפגש רבות. כך לדוגמא, רמת התפקוד המוטורי יכולה להשפיע על מצבו הרגשי ומעמדו החברתי של הילד. מצוקה רגשית או קשיים חברתיים עלולים להנמיך את יכולתו לרכוש ידע חדש, להקשיב או לבצע הוראות מכוונות. מודעות פונולוגית נמוכה עלולה לעכב את יכולתו של הילד להקשיב להוראות או לרכוש את הקריאה והכתיבה, וכ"ו.

החלוקה לתחומים, אם כן, היא מלכתחילה חלוקה מלאכותית, שבעיקר נועדה לסייע לאנשי המקצוע להעריך ולבדוק את השליטה במיומנויות והכישורים השונים. בפועל, הילד הוא יישות אחת שלמה, ולרוב הוא אינו מכיר את החלוקה הזו.

התפלגות נורמטיבית:

רוב הילדים הלומדים בגני הילדים ובכיתה א' יסתגלו למסגרת, ויצליחו להתמודד עם הדרישות של המורה או הגננת. הם יהיו פנויים לרכישה של מיומנויות, ידע והרגלי למידה חדשים. הם יהיו קשובים להוראות, יבצעו את המטלות, ואחרי תרגול הם ישלטו בחומר הנלמד. הם יתקדמו משלב לשלב על פי תכנית לימודים סדורה.

כך למשל, כעבור פרק זמן קצוב רוב ילדי הכיתה ירכשו את היכולת לקרוא מילים עם תנועת קמץ, ולאחר מכן יתקדמו לרכישת מילים עם תנועת החיריק. בתחילת השנה רוב הילדים בגן יחשפו לחברים חדשים. בהדרגה הם ילמדו את שמות אנשי הצוות והחברים, ובשלב מאוחר יותר, כשהם ישחקו במשחק חברתי פשוט כמו "טוק - טוק, מי אני ומה שמי?", הם יצליחו גם לזכור את שם הילד, וגם לזהות אותו רק על פי הקולות שהשמיע.

ואולם, בכל גן ובכל כיתה יהיו גם כמה ילדים עם קצב למידה שונה מזה של מרבית התלמידים. בכל כיתה נגלה גם מספר קטן של ילדים שמתקדמים מהר מאד ביחס לרוב הקבוצה. הם משתעממים מחזרות מרובות, ובהרבה מקרים הם יהנו מהעשרה והרחבה על מנת לתת ביטוי לפוטנציאל הגבוה שלהם.

לעומתם, בכל כיתה יהיו גם מספר ילדים שאינם פנויים ללמידה, שזקוקים ליותר תרגול, יותר הסברים והמחשות, לתנאים או לעזרי הוראה אחרים. בהדרגה נגלה שילדים אלה מתחילים לצבור פערים ביחס לקבוצת השווים, וככל שהפער גדל הם גם מתחילים לפתח מודעות אליו. הקושי לרכוש את מה שחבריהם כן מצליחים לרכוש מעורר בהם תסכול, כעס ואכזבה מעצמם.

מאמר זה מתייחס לילדים שתפקודם במסגרת החינוכית, בגן ו/או בכיתה, מצביע על "תת הישגים" ביחס למרבית חבריהם לקבוצה.

תחום רגשי:

התחום הרגשי כולל בתוכו מגוון רחב של כישורים, יכולות והתנהגויות, והוא מהווה מרכיב מרכזי ביכולתו של הילד להתמודד עם פעולות, מטלות והוראות תואמות לגילו. הכישורים שנבדקים כוללים את היכולות הבאות:

• יכולת ההסתגלות למסגרת החינוכית, ליהנות ולהרגיש שייכות לקבוצת השווים.
• היכולת לקבל את החוקים והנהלים שנהוגים במסגרת החינוכית.
• היכולת לבטא צרכים אישיים, רגשות, מחשבות ורעיונות משלו.
• היכולת להתאפק, לוותר, לדחות סיפוק, לווסת ולשלוט בתגובות.
• היכולת להתחיל משימה ולסיים אותה.
• מידת המוטיבציה והנכונות להתמודד עם מצבי קושי, הפסד, תסכול וכישלון.
• מידת עצמאות של הילד ויכולתו לעזור לעצמו.
• היכולת להישמע לסמכות ולהוראות חיצוניות.

כל אלה נבדקים שעה שרוצים להעריך את מידת הבשלות של הילד בתחום ההתפתחות הרגשית. עיכוב בתפקוד הרגשי יכול להתבטא במגוון רחב מאד של תרחישים:

יש ילד שיתפרץ בבכי, כעס, חוסר אונים או נסיגה בהתנהגות כשיתבקש לבצע הוראות, לדחות סיפוק, לוותר או להתאפק, ויש ילד שכל שינוי קטן יגרום לו להצפה, פחד ונסיגה בביטחון. יש ילד שיבקר את עצמו בחומרה, ובמרבית המקרים לא יהיה מרוצה מתוצריו, ויש ילד שיעדיף להימנע מהתנסות חופשית בעבודת יצירה כי "אני לא יכול". האחד יחשוש לבקש את עזרת המבוגר, והאחר יעדיף רוב הזמן לשחק כאוות נפשו עם קביות או מכוניות. ילד אחד יתפרץ בזעם שעה שיפסיד במשחק מובנה, וילד אחר בכלל לא ירצה לשחק או יתקשה להפנים את חוקי המשחק, להמתין לתורו או להשתתף במשחק עד סופו.

תחום חברתי:

במקרים רבים אנשי המקצוע נוטים להעריך את התפקוד החברתי יחד עם התפקוד הרגשי. נטייה זו מושפעת מקשרי הגומלין ומההשפעות ההדדיות בין שני התחומים.

הכישורים החברתיים מתייחסים למספר היבטים:

• יחסי הקח ותן הדדיים והיכולת לתרום ולהיתרם מקבוצת השווים.
• היכולת ליזום, להשתתף וליהנות מאינטראקציות חברתיות.
• היכולת לבטא רגישות, התחשבות ואמפתיה לזולת, לוותר ולהתפשר.
• המוטיבציה לקחת חלק פעיל במשחק סוציו - דרמטי, במשחק מובנה ובמשחק חופשי.

בדומה ליתר התחומים גם בתחום החברתי ניתן למצוא מגוון של סימנים שיכולים לרמוז על כישורים חברתיים ירודים: כך למשל, נוכל לראות ילד שיתקשה להשתלב עם כל החבורה, ובחלק ניכר מהזמן הוא ישב לבד בצד בלי להשתתף "כמו כולם", וילד אחר ש"עושה שטויות" או ש"הוא פשוט נגרר" להתנהגות מפריעה ואנטי חברתית. יש ילד שאינו מבין או מתעקש להתעלם מחוקי המשחק, ויש את הילד שמתקשה ליצור או לשמר קשרים חברתיים עם קבוצת השווים.

תחום תחושה ומוטוריקה:

תחום זה מתייחס לתפקודו הפיזי של הילד, וליכולתו לשלוט במערכת תחושה, במערכת השרירים הגסים ובמערכת השרירים העדינים. בין 3 מערכות אלה מתקיימים קשרי גומלין הדדיים שמכונים "תכלול חושי": כל מערכת משפיעה על המערכות האחרות, ובה בעת גם מושפעת מהן. כך למשל, טיפוס על סולם בחצר הגן מחייב יכולת תכנון, ארגון, הפרדה ותיאום תנועות תוך שימוש בחוש הראיה על מנת לראות את השלבים של הסולם, יחד עם שימוש בשרירים הגסים על מנת לטפס על הסולם, ושימוש בשרירים העדינים של האצבעות על מנת לאחוז בסולם בעת הטיפוס.

‍ילד עם קושי במערכת תחושה ומוטוריקה יכול להתקשות במיומנויות יסוד יומיומיות:

• רגישות גבוהה למגע אנושי ו/או למאכלים ומרקמים שונים שיכולה להתבטא ברתיעה מקירבה לחברים, רגישות לרעשים, תפריט מצומצם, חשש ממגע עם חומרי יצירה מלכלכים או הימנעות ממשחק חופשי בארגז החול.
• קושי בתפעול חפצים פשוטים כמו מספריים, סכו"ם, מכחול או עיפרון.
• קושי בוויסות כח שיכול להתבטא בהשקעת כח רב על מנת לתפעל את כלי הכתיבה, או בקושי לתכנן כמה כח עליו להשקיע כדי למסור את הכדור לחברו.
• סרבול מוטורי שיכול להתבטא בנפילות ו/או בהיתקלויות בלתי מכוונות בדמויות ובחפצים שונים.
• קושי בשמירה על שיווי משקל ובניתוק מהקרקע שנדרשים בעת טיפוס על מגלשה, או בקפיצות ממקום למקום על רגל אחת ועל 2 רגליים.
• אי שקט מוטורי וצורך ב"תנועה מתמדת" שלא פעם מתבטא בתפקודי קשב ירודים, במוסחות גבוהה, ובקושי למקד חשיבה לאורך זמן.
• שליטה ירודה במיומנויות גרפו - מוטוריות הדורשות תכלול חושי של ראייה, מוטוריקה עדינה ותפיסה חזותית, יחד עם יציבה נכונה בישיבה ליד שולחן, יכולת תכנון, ארגון, התמדה ומיקוד במשימה. כך למשל, קושי של ילדים בגן חובה לדייק במילוי שטח, במתיחת קווים מנקודה לנקודה, בכתיבת השם הפרטי ובגזירת קו ישר ברצף עלול לעכב גם את יכולתם לרכוש כתיבה נכונה בכיתה א.

תחום קוגניטיבי - שכלי:

תחום זה כולל את אוצר הידיעות, אסטרטגיות החשיבה, תפקודי השפה, היכולת לרכוש ולהשתמש בידע חדש, היכולת למצוא פתרונות יעילים לבעיות יומיומיות ועוד.

תפקוד קוגניטיבי ירוד יכול להשפיע על תפקודי הלמידה ועל מגוון תחומים בחיי היום - יום:

• אדישות לחומר הנלמד שמתבטאת בחוסר עניין להעשיר את הידע בתחומי הדעת השונים ובסקרנות ירודה.
• אוצר ידיעות כלליות ו/או אישיות דל וחלקי.
• חשיבה נוקשה שמתבטאת בקושי לבטא יצירתיות, בהבנת הומור, במעבר מנושא לנושא, בנטייה "להיתקע", וכ"ו.
• קושי בהבנת הוראות או שאלות פשוטות.
• רמת אוריינות נמוכה בד בבד עם קושי בהבעה והבנה שפתית שיכולים להתבטא בהעדפה להימנע מביטוי מילולי, קושי לעקוב, להקשיב, להבין וליהנות משיחה או מתוכן של סיפור, מובנות דיבור ירודה, קושי בארגון המסר המילולי, חסר בהבנת מושגי גודל, מושגי צורה, מרחב וזמן, ועוד.
• קושי להתנסות ולהתמודד עם משימות מכוונות שדורשות אסטרטגיות חשיבה כמו זיכרון עבודה לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך, יכולת מיון והכללה, יכולת השוואה ויכולת הסקת מסקנות.
• קושי בחשיבה כמותית ובהבנת מושגי חשבון, כמו הבנת היחס בין הכמויות, חוק שימור כמות, השוואת כמויות, וכ"ו.
• קושי בהפקת לקחים ובהסקת מסקנות על סמך ניסיון קודם.
• קצב למידה איטי בד בבד עם צורך בחזרות מרובות, בתיווך ובאמצעי המחשה על מנת לרכוש ידע חדש.

לסיכום:

• כל אבחון והערכה של רמת התפקוד מחייבים זהירות יתרה מפני הסקת מסקנות חפוזה או תיוג כלשהו. לעולם אין להסיק מסקנות ולהגדיר הגדרות על סמך ממצאים בודדים ונקודתיים! אדרבא: יש להצליב בין הממצאים השונים, ולמצוא ביניהם מתאם חיובי גבוה.
• הליך האבחון הרשמי ו/או הדינאמי מחייב תצפיות מקצועיות וממוקדות בילד, לרבות תצפית בחלקים שונים של היום, ובמגוון הפעולות שהוא עושה.
• יחד עם התצפיות נאספים ממצאים רבים בעזרת כלים מקצועיים מובנים ו/או דינאמיים - בהתאם לסוג ההסמכה וההכשרה של הבודק.
• ממצאי האבחון וההערכה ההתפתחותית מספקים מיפוי מדויק של תחומי החוזק ותחומי הקושי של הילד. מיפוי זה מבהיר למחנכים, להורים ולצוות המטפל מה העזרה המיטבית שתתרום לילד, ותעזור לו לממש את מלוא יכולותיו.