פיתוח מיומנויות וכישורים חברתיים בגיל הרך

‍קשרי הגומלין בין יחסים תוך - אישיים ליחסים בין - אישיים

הצורך האנושי בקשר אישי, בד בבד עם הצורך להרגיש שייך ולהיות "חלק מ..", מניעים את האדם ליצור קשר עם הזולת, ולקחת חלק במגוון אינטראקציות עם הסובבים אותו. אינטראקציות אלה מעוררות בו הנאה וסיפוק, מרחיבות את אופקיו, ומקדמות את תפקודו בתחומי ההתפתחות השונים.

האינטראקציות החברתיות חושפות את היחיד להתנסויות ביחסי קח ותן הדדיים - בהן הוא יכול לתרום ולהיתרם בו זמנית. על מנת ליצור איזון בין מאווייו וצרכיו האישיים, לבין הרצונות והצרכים של הזולת, הוא נאלץ לגלות מודעות לצרכים, לרגשות, ליכולות, לקשיים ולהעדפות שלו עצמו, ובמקביל, עליו לכבד ולקבל את האחר, לגלות רגישות ומודעות לצרכים, לרגשות, לתגובות ולהעדפות שונים משלו. עליו להיות מובן, ובה בעת להבין את האחר, להשתלב עם הזולת - ובמקביל גם לשלב אותו אל תוך עולמו.

הנטייה הרווחת להעריך את מידת הבשלות הרגשית והמוכנות של הילד לכיתה א, במקביל לתפקודו החברתי, לעיתים עד כדי טשטוש בין שני התחומים, יכולה לשקף את ההשפעות ויחסי הגומלין ההדדיים בין ההתפתחות הרגשית להתפתחות החברתית של האדם.

זאת ועוד: התנסויות חברתיות מהנות, שמעודדות שיתוף פעולה ולכידות קבוצתית למען מטרה משותפת, במקביל לאווירה שמעודדת זיהוי, שיום ועיבוד של רגשות, הכרה בנטיות, יכולות, העדפות, קשיים, צרכים אישיים, וכ"ו, עשויים לתרום רבות לאקלים החינוכי השורר בקבוצה ולרווחה האישית של כל אחד מהחברים בה.

על רקע זה ישנה חשיבות גבוהה להקניה ותרגול של מיומנויות חברתיות, בד בבד עם טיפוח הרגשת שייכות והרחבת המודעות של הילד לעצמו ולסובבים אותו.

אני בעיניי הזולת: מה חושבים עליי?

ההתנסויות החברתיות חושפות את היחיד לקשת רחבה של מסרים מילוליים ובלתי מילוליים, שנועדו לתת לו משוב על מי שהוא בעיניי האחר, לשקף לו את מיקומו על קו הרצף שבין קבלה לדחייה. מסרים אלה מהווים קנה מידה להשוואה בינו לבין האחר, משוב המאפשר לו להעריך את עצמו ביחס לסובבים אותו, הגם שהם מסייעים לו לזהות את השווה והשונה בינו לבין הזולת, להכיר בייחוד שלו, ולגבש את זהותו האישית.

ההשוואה לאחר והמסרים שהאדם מקבל מהסובבים אותו משפיעים על תפיסת הגשטלט שלו, על המסקנות שהוא מסיק ביחס לעצמו ולאיכות תפקודו. על פיהם הוא מעריך את מידת היותו רצוי, מועיל, נחוץ ובעל יכולות, עד כמה הוא אדם ייחודי, משמעותי ובעל ערך. מסקנות אלה מעצבות בהדרגה את עמדתו ביחס לעצמו, ואת האופן שבו הוא תופס ומעריך את עצמו. תפיסה זו מתגבשת בשנות הילדות המוקדמות, ומהווה מרכיב מרכזי בתחושת המסוגלות ובדימוי של היחיד ביחס לעצמו.

איך זה קורה?

חוויות הצלחה והנאה מההתנסויות החברתיות, בד בבד עם עידוד ומשוב חיובי, עשויים לחזק תפיסה חיובית של הילד ביחס להיותו "אני": אהוב – נחוץ – יכול, ובכך תורמים לגיבוש דימוי עצמי חיובי. מנגד, משוב שלילי וחסר בחוויות הצלחה, עלולים לפגום בתחושת השייכות, לעורר בו רגשות שליליים כמו תסכול, כעס ואכזבה. נסיגה בתחושת הערך והביטחון העצמי של הילד עלולה להתבטא באופן גלוי ו/או סמוי מן העין, ובסופו של דבר היא עלולה להשפיע לרעה על תפקודו בכל אחד מתחומי ההתפתחות.

בה בעת חשוב להדגיש את נטייתו הטבעית של הילד ללמידה תוך כדי חיקוי של דפוסי תקשורת, סגנון חינוך, מאפייני הקשב אליהם נחשף, ההרגלים וההתנהגויות של דמויות משמעותיות בסביבתו הקרובה. כך למשל, במקרים רבים נוכל לראות דמיון בין מערכות היחסים שמפתחים ביניהם אחים לבין מערכות היחסים שבין שני ההורים, או זלזול ומתח בין ילדי הגן - שעה שהם חשופים למתח וחילוקי דעות בין הגננת לסייעת.

בסיכומו של דבר נראה, שגיבוש ה"אני" של היחיד, יחסיו - התוך אישיים ויחסין הבין - אישיים מושפעים מגורמים רבים, חלקם מולדים וחלקם נרכשים בהשפעת הסביבה.

מה זה אומר בתכלס?

ישנם ילדים עם כישורים חברתיים מרשימים, וישנם ילדים שמסיבות כאלה ואחרות - הם יותר מתקשים להתמודד עם הזולת. סביר להניח, שאלה גם אלה זקוקים לרווחה רגשית ולקבלה בלא תנאי - על מנת שיוכלו לשכלל את תפקודם החברתי.

האחריות לטיפוח היחסים בקבוצה מוטלת על ה"מבוגר האחראי", שמתפקידו לתת דוגמה, להבהיר את הקודים הרצויים וליישם אותם הלכה למעשה, ליזום פעולות מכוונות, ולהוביל מהלכים שנועדו להיטיב את היחסים בקבוצה.

עם זאת, עדיין ישנם ילדים שזקוקים לתיווך אישי יותר, ליותר תרגול והתנסויות במרחב מוגן, בטוח ואינטימי יותר, בקבוצה עם מספר קטן של ילדים, שמאפשרת להם לחוות קשר חברתי מיטיב ומהנה.

לקט פעילויות לפיתוח כישורים חברתיים בגיל הרך:

• גיבוש הסכם, "חוזה קבוצתי", או "אמנה חברתית" שתבהיר מה מותר ומה אסור בקבוצה שלנו, מה הם "כללי המשחק" שנהוגים כאן.
• זימון התנסויות המעודדות שיתוף פעולה ועבודת צוות בהרכבים שונים (זוגות, קבוצה קטנה, הקבוצה כולה, קבוצת הבנים, קבוצת הבנות, וכ"ו). לדוגמה: יצירה קולקטיבית כמו יער, ים, שכונה, וכ"ו, בנייה משותפת בקביות ו/או במשחקי הרכבה (כל משתתף מוסיף למבנה חלק אחד מבלי להזיז או לפרק את יתר החלקים), משחקי שולחן ומשחקים דידקטיים בזוגות, פאזלים, תורנויות בזוג או בקבוצה קטנה, משחקי חברה קבוצתיים כמו משיכת חבל, מרוץ שליחים, משחקי כדור, תופסת, מחבואים, ועוד.
• הקצאת מקום אינטימי שיהיה מעין "חדר פרטי" שבכל יום שייך לילד אחר מהקבוצה – על פי תורנות קבועה מראש. ילד שתורו לשהות בחדר הפרטי רשאי ליהנות מהאביזרים שבחדר, ואף להביא חפצים ומשחקים אישיים מביתו. בנוסף, הוא רשאי לבלות לבד בחדר או להזמין אליו חברים - על פי בחירתו. ראוי לציין, שהוספת "חדר פרטי" בתוך המסגרת מזמנת דיון והשוואה בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי, בד בבד עם הבהרת החוקים, היתרונות והחסרונות של כל מרחב.
• משחק עם חישוקים: לפזר על הארץ חישוקים אחדים – פחות ממספר הילדים בקבוצה! בהישמע המוזיקה על הילדים ללכת בין החישוקים. כאשר המוזיקה מפסיקה עליהם "לארח" ו"להתארח" ב"בית" - אחד החישוקים. המנחה מצמצם בהדרגה את כמות ה"בתים" במגמה לעודד כניסה של מרב הילדים בתוך חישוק אחד.
• "רימון המעשים הטובים" (לקראת חגי תשרי): במקביל לשלב ההסתגלות למסגרת החינוכית רימון המעשים הטובים עשוי לתרום לעיצוב ההתנהגות והאקלים הרצוי בקבוצה: ציור של רימון גדול וסלסלה עם עיגולים אותם ניתן להצמיד אל הרימון הגדול. על כל עיגול מציירים ו/או מתארים במילים מעשה טוב של ילדי הקבוצה, ומצמידים את העיגול לרימון. כעבור ימים אחדים הרימון יהיה עמוס בגרגירים של "מעשים טובים", כגון: רותי וויתרה לנוי על הבובה, יוסי חיבק את מתן שבכה, יפית חילקה לחברים כריכים, נועם עזר לסייעת לסדר את השולחן, וכ"ו.

נושאים לשיחה בנושא חברות:

• בשביל מה צריך חברים?, מה אנחנו אוהבים לעשות עם חברים?, מה אוהבים לעשות לבד?, כיצד יודעים מי חבר שלנו ומי לא?, שיתוף בחוויות בהן נפגענו ו/או פגענו בחבר, איך ולפי מה בוחרים חבר?
• נכין ספר / מדריך שילמד ויסביר לילדים איך להיות חברים טובים: כיצד כדאי להתייחס ומה כדאי לעשות כדי שיהיו לנו חברים?, איפה ואיך "קונים" חבר?, איך ומתי עלולים "להפסיד" חבר?
• לאחר שלב ההסתגלות למסגרת רצוי לאתגר את כל חברי הקבוצה ליצור קשר קרוב עם חברים שעדיין לא שיחקו איתם. כהכנה להתנסות מומלץ לפתח שיחה קבוצתית בה כל ילד יספר ליד מי הוא מעדיף לשבת, עם מי הוא נוהג לשחק / לשוחח, עם מי עדיין לא שיחק בכלל, ועם מי היה רוצה להיות חבר. בסיום השיחה כל ילד יזמין "חבר חדש" איתו הוא בוחר להיות בפעילות הבאה. במפגש שלאחר ההתנסות הילדים ישתפו בחוויות עם ה"חבר החדש", והמנחה ייתן משוב ו/או יעניק מדליה / צל"ש לזוג שהתמיד והפגין התנהגות חברתית רצויה.

התנסות זו יכולה לאתגר את הילדים, לרענן ולהרחיב את מעגל האינטראקציות ביניהם. עם זאת, מוטב להימנע מלחזור עליה בתדירות גבוהה על מנת לשמר את גורם ההפתעה, העניין, הסקרנות והמוטיבציה של הילדים, ובתוך כך, גם לאפשר בחירה חופשית וספונטאנית של חברים, שכן, סביר להניח שיהיו ילדים שיתקשו להימנע מלחזור לחבר המוכר איתו התרגלו לשחק.

"הקשר האינטימי עם הזולת לעולם יפה הוא לבריאות" (ארווין ד' יאלום).