גן טיפולי: בעד ונגד השמה בחינוך המיוחד

גן טיפולי או גן רגיל? מה עדיף?

לעיתים קרובות השמת ילד בגן טיפולי כרוכה בלבטים ובחששות רבים של ההורים ו/או של הצוות החינוכי.

ההחלטה לכאן או לכאן מושפעת מעוצמת הפער בין רמת תפקודו של הילד בתחומי ההתפתחות השונים - לבין הרמה המצופה מגילו. ככל שהפער משמעותי יותר ומופיע ביותר תחומי התפתחות, אזי טובת הילד תהא השמה בגן טיפולי, מתוך הנחה, שמסגרת זו תוכל לתת מענה למירב הצרכים המיוחדים שלו.

בין היתרונות המאפיינים את הגן הטיפולי אזכיר את תשומת הלב האישית המוקדשת לכל ילד הודות לצוות המורחב, ולמספר הילדים הנמוך יחסית לגן הרגיל. תנאים אלה עשויים לתרום לכל ילד, ואין ספק שהם מאפשרים לילד למידה והתפתחות במרחב מוגן ובטוח בהשוואה לגן הילדים בחינוך הרגיל.

יתרון נוסף הוא העובדה שהילד ומשפחתו מקבלים תחת קורת גג אחת סל שלם של עזרה מקצועית, הגם שהגננת הטיפולית הוסמכה לעבודה בחינוך המיוחד, רכשה ידע וכלים מקצועיים, שמאפשרים לה לסייע לילדים עם קשיי למידה, לקויות למידה, איחור התפתחותי, וכ"ו, וזאת בניגוד למרבית הגננות בגן הרגיל.

זאת ועוד: השארת ילד שתפקודו ירוד באופן משמעותי במסגרת של גן רגיל, בלא עזרה והתערבות טיפולית שמותאמת לצרכיו הייחודיים, עלולה להנמיך את תחושת המסוגלות, את הדימוי העצמי, את המוטיבציה ואת סף התסכול שלו. רבים מהילדים המתקשים שנשארים בגן הרגיל מסגלים לעצמם התנהגות בלתי רצויה, והם נמנעים ו/או מתנגדים להתנסות בחופשיות במטלות ש"קשות" להם, ובכך הפער הולך וגדל.

היבט משמעותי נוסף הוא מידת הפניות, הזמן והמשאבים העומדים לרשות ההורים לצורך מימון עזרה מקצועית באופן פרטי ועצמאי - במידה והילד נשאר בגן הרגיל

מנגד, ההשמה בגן טיפולי כרוכה במקרים רבים בהפרדת הילד מקבוצת השווים שבסביבתו הטבעית. הפרדה זו עלולה להשפיע על מעמדו החברתי ועל הקשרים הבין אישיים של הילד עם בני גילו, הגם שלא אחת היא עלולה לחשוף גם את ההורים לשיפוט וביקורת מצד חברים ומשפחה מורחבת.

תחנות יציאה:

רבים מההורים מניחים, שעצם השמת הילד בגן טיפולי תסלול את דרכו החינוכית ותפגע בעתידו, מכיוון שלכאורה, בחינוך המיוחד אין "תחנות יציאה": אם הילד הושם בגן שנמצא בפיקוח של החינוך המיוחד, אזי, הוא ימשיך ללמוד גם בבתי ספר נפרדים, מבלי יכולת לחזור לחינוך הרגיל.

הרשו לי לומר שהנחה זו שגויה וחסרת בסיס! נהפוך הוא:

יותר ויותר תלמידים עם צרכים מיוחדים "משולבים" בחינוך הרגיל. וודאי שהעקרונות ורוח השילוב לכשעצמם נכונים ומבורכים הם, אך למרבה הצער, מדיניות השילוב מושפעת מאד מהניסיון להפחית את העלויות הגבוהות שכרוכות בשירותי החינוך המיוחד. תלמיד בחינוך המיוחד "עולה" למדינה הרבה יותר מתלמיד בחינוך הרגיל. לפיכך, אין כל ביסוס מציאותי ועובדתי להנחה שילדי הגן הטיפולי ימשיכו "אוטומטית" ללמוד בחינוך המיוחד בלי אפשרות לחזור לחינוך הרגיל.

עם זאת, גם ההחלטה "להחזיר" את הילד לחינוך הרגיל מחייבת שיקול דעת וזהירות יתרה.

הכוונה ומסגרות המשך:

חודשים אחדים לפני סיום שנה"ל צוות הגן הטיפולי מתחיל לגבש המלצה באשר למסגרת ההמשך המתאימה לצרכיו וליכולותיו של הילד.

ההחלטה על מסגרת ההמשך מושפעת מרמת תפקודו של הילד, מהערכת הצוות החינוכי את יכולתו להתמודד עם דרישות המסגרת, מעמדת ההורים ומיכולתם לתמוך ולסייע לילד באופן פרטי. חלק מבוגרי הגן הטיפולי משתלבים בכיתה א רגילה של בית הספר הרגיל תוך קבלת עזרה ממורה משלבת. חלק אחר מבוגרי הגן מופנה לכיתות הקטנות ("טיפוליות") הנפתחות בתוך בית הספר הרגיל, ונמצאות גם הן בפיקוח של החינוך המיוחד.

בדומה לגן הטיפולי הלמידה בכיתות הטיפוליות נשענת על עקרונות ההוראה המתקנת / המותאמת והמקדמת. במעט מאד מקרים בוגרי הגן אכן מושמים בבית ספר לחינוך מיוחד.

לסיכום:

הגן הטיפולי הוא בראש וראשונה גן. לפיכך, האקלים החינוכי, ההתנסויות והפעילויות השונות כמו – שטחי היצירה, פינות המשחק הסוציו דרמטי, התכנים הנלמדים בו, כמו גם מגמת ההכנה לקראת המעבר לכיתה א, אמורים להיות זהים ככל האפשר לאלה הנהוגים בגן הרגיל. בה בעת, גן זה זוכה לתנאים מיטיבים ולצוות מקצועי מורחב, שנועדו לתמוך ולסייע לכל ילד לקדם את תפקודו ולמצות את יכולותיו.

בסיכומו של דבר, מרבית הילדים שמושמים בגן הטיפולי משפרים מאד את הישגיהם, ומצליחים להשתלב מחדש בחינוך הרגיל. לפיכך, יש להעמיד את טובת הילד בראש סולם העדיפויות, ולשקול כל מקרה לגופו.