סגנון חינוך בבית ובגן הילדים

האם יש קשר בין סגנון חינוך לבין אווירה משפחתית ואקלים חינוכי?

כולנו יודעים שהבית, הכיתה וגן הילדים הם סוג של מעבדה פעילה שמעצבת את אישיותו של הילד ומשפיעה על גישתו לעולם, לעצמו ולסובבים אותו.

אבל רגע: מה זה הדבר הזה שמעצב את ההתנהגות והאישיות של הילד? המבנה המרווח? הציוד או הריהוט החדשני? אני מניחה שרובנו נסכים שלגישה החינוכית של המבוגר ישנה השפעה מכרעת על האווירה המשפחתית ועל האקלים החינוכי בגן הילדים ובכיתה. חברי הקבוצה בבית או במסגרת החינוכית מפתחים ביניהם יחסי גומלין הדדיים: הם משפיעים זה על זה ובה בעת מושפעים זה מזה, ועל כולם מופקד מנהיג הקבוצה שכמוהו כמנצח על תזמורת רבת משתתפים. ואם לא די בכך אזי כל אלה מושפעים גם מגורמים אחרים כמו רקע תרבותי, אופנה, מצב כלכלי ועוד.

כך לדוגמא, בעזרת קו רצף דמיוני בסולם מ 10 – 1 ניתן להעריך עד כמה דפוסי התקשורת בין חברי הקבוצה לבין עצמם ובין המנהיג לבין כל אחד מהם מצביעים על תקשורת פתוחה / מקרבת / מעודדת / תומכת או שמא התקשורת מאופקת / מרוחקת / מסויגת / עוינת וכ"ו. על קו רצף דומה ניתן להעריך את מידת האמון, השיתוף, הרגשת הביטחון, העזרה, הנתינה, התחרותיות, הקבלה, השייכות ועוד. סגנון חינוך, כבר אמרנו?

על רקע זה נודעת חשיבות רבה לזיהוי סגנון החינוך ולדפוס הניהול שמאפיין את המנהיג – בין אם מדובר בהורה ובין אם מדובר בגננת, מורה, מנהל או מטפל.

במהלך שנות עבודתי זיהיתי 4 סגנונות חינוך בולטים שהשפיעו מאד על הילד כיחיד, על תפקודו בקבוצה ועל הקבוצה כמערכת שלמה. סגנונות אלה נעו על קו רצף שבקצהו האחד בלט סגנון תובעני ונוקשה מאד לעומת סגנון נעדר דרישות ומתירני ביותר. בין 2 הקטבים גיליתי 2 סגנונות נוספים: סגנון אחד בו המנהיג אינו עקבי ואינו צפוי וסגנון אחר של "גם וגם" בו המנהיג גם מאפשר וגם דורש.

4 סגנונות חינוך נפוצים בקרב הורים ומחנכים:

הורה / מחנך שרק דורש: זה הוא סגנון נוקשה בו המבוגר שתלטן ותובעני כלפי הילד. הוא נמנע מלהיענות לרצון, לרגשות, לצרכים ולעמדות של הילד אך מצפה ממנו להיות ממושמע, לציית ולמלא אחר הוראותיו בלא דיחוי ובלי לספק לו הסבר הגיוני: "עשה כך וכך תיכף ומיד", "אם לא אז..", "בלי למה. תתחיל לעשות כי ככה אמרתי"…

סגנון זה מלווה לא אחת בניצול כוחו היחסי של המבוגר בהשוואה לכוחו של הילד תוך שימוש בסנקציות ואיומים שונים. הוא משרה פחד ומתח שמחבלים בביטחון העצמי ובתחושת המסוגלות של הילד. בצל הפחד הילד אינו שבע רצון ואינו מעז לבטא את עצמו בחופשיות שהרי טעות קטנה עלולה לחשוף אותו לתגובה שתכאיב לו כגון ביקורת, כעס, "עונש" וכ"ו. במקרים קיצוניים למתבונן מהצד ישנה תחושה קשה ש"הילד כבוי". הוא אינו מרשה לעצמו למידה ממשית עם אשראי לניסוי וטעיה. המשוב השלילי והאווירה המלחיצה מנמיכים את הישגיו החברתיים והאקדמיים ובכך מעצימים עוד יותר את תחושת הכישלון ואת הנסיגה בדימויו העצמי.

הורה / מחנך שרק מאפשר:  זה הוא סגנון מתירני בו המבוגר נענה, מתאמץ למלא את רצון הילד ובלבד שהילד יהיה מרוצה כאן ועכשיו. התגובות וההחלטות השונות משקפות את החשיבות שהוא מייחס להרגעת הילד בטווח הזמן המיידי יותר מאשר את טובת הילד וצרכיו בטווח הארוך. לפיכך המבוגר מרגיש חובה לחסוך מהילד חשיפה למציאות חיים אמיתית או התמודדות ממשית עם מצבי חיים שמעוררים תסכול, קושי, אכזבה, עצב או כאב.

זאת ועוד: במקרים רבים סגנון זה גם נותן תחושה שהמבוגר נעדר זכויות ואילו הילד פטור מחובות. המבוגר עובד בחסות הילד ואף מבקש את רשותו לנהוג כך או אחרת: "עכשיו הולכים להתקלח (לסדר, לישון…), בסדר חמוד?". כך יוצא שבמקום בו סמכות המבוגר מעומעמת ולא ממש אוחזת במושכות – ילד צעיר ובלתי מנוסה תופס את המושכות ומכתיב את סדר היום במקומה.

היפוך תפקידים ביחסי הורים – ילדים ותמונת חיים בלתי מציאותית מקשים על הילד להכיר במגבלות האנושיות של כולנו, קל וחומר במגבלות היכולת שלו כילד צעיר בעולם הגדול. במגעיו עם דמויות אחרות הוא מופתע לגלות את עובדות החיים כפי שהן בפועל ולכן הוא מתקשה להבין את מקומו ביחס למבוגרים אחרים, לדמויות סמכותיות אחרות וביחס לקבוצת השווים. כל אלה דורשים ממנו יחסי קח ותן הדדיים, להתגבר על מצבי קושי, הפסד ותסכול בד בבד עם ריסון, איפוק, וויתור, כללי התנהגות והתחשבות באחר. כך למשל הוא מתקשה להמתין לתורו במשחק, מתקשה להקשיב ולהתאפק עד שחברו יסיים את דבריו, מתפרץ ומגיב באימפולסיביות כשמפסיד במשחק קבוצתי, לעיתים מגיב בהימנעות ו/או באלימות מילולית ובלתי מילולית, מתעלם מהוראות חיצוניות ומתקשה ליישם מוסכמות חברתיות וחוקים שונים.

מניסיוני למדתי שחלק ניכר מהילדים שנחשפו לגישה מתירנית מדי מגלים קשיי התנהגות שונים ולא אחת סובלים מדימוי עצמי נמוך לצד דחייה חברתית. העיסוק הממושך והאנרגיה הרבה שהם משקיעים בבדיקת הגבולות פוגעים בסופו של דבר ביכולתם להיות פנויים ללמידה משמעותית ולכן רבים מהם מגיעים להישגים חברתיים ואקדמיים נמוכים מכפי יכולתם.

הורה / מחנך בלתי עקבי:  סגנון בו המבוגר פוסח על שני הסעיפים. פעם הוא המוביל את הילד ופעם הוא מובל על ידי הילד. בחלק מהזמן הוא מנהיג, נותן את הטון, נוכח, מפגין עניין, דורש מהילד להתייחס אליו, מנסה לתמוך, לחנך ולהציב לו גבולות אך בחלק אחר מהזמן נדמה שהתפקידים מתהפכים: הוא אינו פנוי ומתעלם מצרכי הילד, אינו תומך ואינו דורש, אדיש, עוין או מרוחק, אינו משגיח ואינו מעורב בחיי הילד.

מבולבלים? כן. גם הילד מבולבל. העדר העקביות וחוסר הוודאות יוצרים בלבול ומערערים את ביטחונו. הוא אינו יודע למה לצפות ומה נכון לעשות כדי שהמנהיג יהיה שבע רצון. ההיקשרות שהוא מפתח עם המבוגר אינה בטוחה משום שהוא אינו יודע מתי, אם בכלל, הוא יכול לסמוך או לתת אמון בסיסי במבוגר. כל אלה עלולים לחבל בהישגיו האקדמיים וביחסים הבין אישיים שהוא מפתח עם מבוגרם וילדים אחרים.

הורה / מחנך שגם מאפשר וגם דורש:  המבוגר הוא המנהיג שיודע מה רצונו ולאן פניו מועדות. הוא מנחה, מכוון ודורש אך גם תומך, נענה וקשוב לצרכיו של הילד. הוא מאפשר לילד לבטא את עצמו, להתנסות ולטעות במטרה לפתח עצמאות ואוטונומיה, אך בה בעת הוא גם מחלק תפקידים, מציב דרישות וכללי התנהגות ברורים ועקביים. ישנו חופש אך לחופש יש גבולות משום שחופש אינו הפקרות. 

זה הוא סגנון המבטא סמכות הורית / חינוכית של חופש בתוך מסגרת, מעין מרפסת פתוחה עם מעקה בטיחות בה הילד גם מוגן וגם חופשי לפעול. אותם גבולות ברורים ועקביים שכמוהם כמעקה בטיחות מאפשרים לו לפתח היקשרות בטוחה. הוא סומך על המעקה שיגן עליו ולכן הוא בטוח בעצמו. הוא יודע את גבולות הגזרה ולכן הוא מרגיש חופשי לבטא את עצמו, להתנסות, ללמוד ולפעול בתוך המרחב המוגן.סגנון חינוך בבית ובגן הילדים

אם תרצו אין זו אגדה!

רוב רובם של הילדים שפגשתי במהלך השנים בעבודתי הטיפולית והחינוכית הצליחו לממש את מירב היכולות שניחנו בהן ולבטא את החלקים הטובים באישיותם שעה שנחשפו למבוגר שידע ליישם "חופש בתוך מסגרת". הם למדו ליהנות מעצמם ולשתף פעולה בשמחה, נתרמו ובססו את מעמדם החברתי בקבוצה אך רכשו הרגלים ולמדו גם לוותר, לתת ולתרום מעצמם, הם גילו יצירתיות, עניין וסקרנות מבורכת אך בה בעת התאמנו על דחיית סיפוק, איפוק ותכנון התגובות שלהם. העידוד והמשוב החיובי שקבלו בעיקר מהקבוצה חיזקו מאד את ביטחונם העצמי והמריצו אותם לשפר את הישגיהם החברתיים והאקדמיים כאחד.

ולסיכום: כשם שלכל בחירה ישנו רווח ומחיר כך ישנם יתרונות וחסרונות בכל סגנון. חשוב לזהות את ה"מצוי" – הסגנון הדומיננטי שאנחנו מיישמים בחיי היום – יום, ובמקביל לברר האם ישנו פער בינו לבין ה"רצוי": האם אלה הערכים וזה החזון שלנו ביחס להורות ומשפחה? 

גיליתם פער ואתם רוצים לצמצם אותו? תרימו טלפון כדי שתהיו מרוצים יותר.

מה המספר? 4300230 – 077

קרא עוד 

9 כללים שיכולים לעזור לנו, הורים ומחנכים, להצליח עם ילדים