כיצד מעודדים ומה זה בכלל עידוד?

"שיהיה לנו האומץ להיות בלתי מושלמים ולהרשות לילדינו להיות בלתי מושלמים" (דריקורס).

מה זה עידוד?

העידוד הוא מסר שמגביר את מידת ההערכה העצמית של האדם בעיניי עצמו ומחזק את תחושת המסוגלות שלו.

מסר מעודד מגלם בתוכו את הנחת היסוד לפיה "אני הוא מה שאני – ואני בסדר כמו שאני", ובמקביל, גם "אתה הוא מה שאתה – ואתה בסדר כמו שאתה". האדם המעודד מוקיר את האחר ומכיר בשוויון הערך, בייחוד, בתרומה, ביכולות ובמשאבים האישיים שלו. גישתו מטפחת את הביטחון העצמי ומהווה מנוף להתפתחות והעצמה אישית.

מדוע חשוב לעודד?

העידוד מהווה גורם משמעותי המשפיע על תחושת הערך ועל הדימוי העצמי של האדם ביחס לעצמו. מידת הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות שלנו, המוטיבציה להתאמץ וסולם השאיפות שלנו, האשראי לטעות והיכולת לסלוח לעצמנו על טעויות, סף התסכול ודפוס ההתמודדות שלנו עם מצבי קושי, מידת העצמאות ויכולת הניהול העצמי, המודעות העצמית ומערך היחסים שלנו עם עצמנו, דפוס היחסים שלנו והיכולת לשתף פעולה עם הסובבים אותנו.. – כל אלה מושפעים מסגנון המסרים שנחשפנו אליהם שעה שיצרנו קשר אישי עם דמויות משמעותיות במהלך החיים, ובמיוחד בילדות המוקדמת.

מי צריך עידוד?

מי לא? 😀 . הצורך בעידוד הוא צורך אוניברסלי, שכן כל אדם באשר הוא, לא כל שכן הילד, זקוקים להכרה ועידוד כשם שהם זקוקים למזון. יתרה מכך: אף שיש לברך על הנטייה לעודד את האדם על הצלחותיו שהרי כל עידוד מתקבל בברכה, האדם זקוק לעידוד דווקא שעה שהוא חווה מצבי קושי, לחץ, משבר או כישלון. 

ומדוע זה כך?

החשש של כולנו מפני דחייה והפחד שמא נאבד את ההערכה והאהבה כלפינו משקפים את הצורך שלנו בשייכות. חשוב לנו להיות משמעותיים לסובבים אותנו ולדעת שאנחנו רצויים. חשוב לנו לדעת שהם מעריכים ומקבלים אותנו בלא תנאי.

וכיצד נדע זאת? על סמך מה אנחנו מחליטים אם האדם האחר מעריך או לא מעריך אותנו?

נכון: אנחנו מסיקים מסקנות על סמך המשוב שאנחנו מקבלים ממנו. אנחנו ערים למעשיו ולתגובותיו הספונטניות כלפינו, למסרים המילוליים והבלתי מילוליים שלו בין אם הם גלויים ובין אם הם סמויים.

השוואה בין הצורך הבסיסי שלנו בעידוד אשר כמוהו כהזנה רגשית לבין הצורך הקיומי שלנו במזון (הזנה פיזית) עשויה להניב את המשוואה הבאה:

  • להאכיל, להזין = לעודד כיצד מעודדים ומה זה בכלל עידוד?
  • להרעיב = לא לעודד 
  • להרעיל = לבקר, להשפיל, לייאש, לשפוט, לזלזל 

לעומת העידוד, מסר "מרעיל" מניע את "מעגל ההשפלה" ומעצים שלושה תסכולים שהאדם מתמודד איתם:

  • אני ו/או משהו בי לא בסדר
  • לא אוהבים אותי
  • אני לבד

וכיצד מעודדים? 

"עשה" ו"אל תעשה": 10 טיפים שיעזרו לנו לעודד נכון

  • קבלה בלא תנאי: כל אדם הוא בעל ערך ולכן כל אחד הוא בסדר כפי שהוא.
  • "הזכות לכבוד והחובה לכבד": לא לפגוע ולא לזלזל, לא לאיים וגם לא להשפיל.
  • העידוד מחייב את המעודד להקפיד על תגובות ומסרים אמינים, כנים ואותנטיים.
  • לעומת מחמאות לאדם ושבחים כלליים אשר לרוב מתייחסים להישגים ולתוצאות בפועל, האדם המעודד מתייחס למאמץ ולפעולות קונקרטיות. הוא מדגיש את העבודה שהושקעה בתהליך, את מידת המחויבות והאחריות האישית של העושה, את האכפתיות ואת יכולת ההתמדה שלו.
  • "כל מסע מתחיל בצעד אחד קטן": האדם המעודד מכיל את השונה ממנו ומכבד את הסגנון האישי של האחר. הוא סובלני לקצב האישי שלו עצמו ושל הזולת. הוא מאפשר התקדמות הדרגתית, צעד אחר צעד בדרך להתפתחות אישית ולמימוש הפוטנציאל האישי של כל אדם.
  • האדם המעודד מפנה זרקור אל "מעגל השפע" ומעורר תקווה ואופטימיות בין אם הוא הורה ובין אם הוא שכן או חבר, קל וחומר אם הוא מורה, מאמן אישי או מטפל מקצועי. הוא נאחז במקורות הכח ולא בחולשות. הוא מתמקד ב"יש" וב"יכול", בכישורים האישיים ובתחומי החוזק של האחר על מנת לטעת בו תקווה ולחזק את יכולתו להכיר ביכולותיו ולסמוך על עצמו.
  • בד בבד עם המיקוד ב"מעגל השפע" המעודד מכיר בכך שהאדם מורכב מרבדים שונים המשפיעים על תבנית ה"גשטלט" של אישיותו השלמה. לפיכך המעודד מכיר בחולשות אנוש ונותן אשראי להיותנו שלמים אך בלתי מושלמים. הוא נמנע משיפוט וביקורת ומאפשר לאחר ליהנות ממרחב מוגן דיו שמבטיח ביטוי חופשי של צרכים, נטיות, עמדות ורגשות קשים כמו פחד, כישלון, כעס, עצב, קנאה וכ"ו. 
  • האדם המעודד סומך על האחר ומפרגן לו כשהוא מתמודד עם אתגר התפתחותי מתוך אמונה ברצון שלו להתפתח וביכולתולהתמודד עם מצבי חיים שונים.
  • העידוד מחייב רגישות, ערנות, מודעות וקשב פעיל לצרכים, לרגשות, לעמדות ולהוויה של הזולת.
  • האדם המעודד מטעין את עצמו בחוויות מיטיבות ומקפיד על "מיכל מלא" באופטימיות. הוא יודע כיצד להתעודד ולתדלק את עצמו על מנת שיוכל לעודד ולתדלק את זולתו.